מי שמכיר את סגנון הבניה שרווח בעיר בשנותיה הראשונות, ניתן למצוא את הדירות הללו ברבעים הוותיקים, א' ב' ו-ג' וגם ברובע ו' או ח', - מכיר את הסלון המופיע מיד בכניסה לדירה, ושבסופו קיימת מרפסת מקורה המהווה בעצם המשך ישיר לסלון. מה שהבדיל בין הסלון לבין המרפסת היתה דלת בעלת חלונות גדולים שכאילו חילקה את הסלון לשני חלקים וחצצה ביניהם.

מה שקרה ברבות השנים הוא כי תושבים רבים שהסלון היה עבורם צר מהכיל את המשפחה, פשוט הסירו את הדלת המבדילה, השליכו אותה אל פח האשפה והפכו את הסלון לגדול יותר בעלות נמוכה.

הכול היה טוב ויפה, עד שמישהו בעירייה החליט, לפני כשלושים וחמש שנה, שהמצב הסטטוטורי הנוצר לאחר השינוי אינו ראוי, וכי הפיכת המרפסת המוגדרת בחוק כשטח שירות לכדי 'שטח עיקרי', שהיא הגדרתו החוקית של כל חלק מדירת מגורים, אינה חוקית. בכדי להתמודד עם המצב שנוצר ולנסות ו'להלבין' את השינוי שביצעו רוב תושבי העיר הוחלט ליצור תיקון לתוכנית המתאר המקורית של העיר.

על פי תוכנית המתאר המקורית של העיר מותר היה להוסיף לכל דירה מרפסת בשיעור של עד 25% מגודל הדירה הקיימת, ועל פי תיקון מספר עשרים לאותה תוכנית מתאר, הוחלט כי הוספת עשרים וחמשת האחוזים שיועדו עבור בניית מרפסת תבוטל. כתוצאה מכך, יתווסף לכל דירה שטח עיקרי בסך 25% נוסף על השטח העיקרי של הדירה במקור על פי תוכנית המתאר המקורית.

וכך, בהינף החלטה אחת שנוסחה בתור תיקון 20 לתוכנית המתאר של העיר, הוסדר המצב שכבר במילא היה קיים ברוב הדירות, והמרפסת הפכה לחלק מהדירה. מכאן ואילך, היות ותיקון 20 חל על כל תוכנית התב"ע שהיו תקפות בעיר, הרי שלכל דירה התווספו באופן אוטומטי 25% אחוזי בניה נוספים, מכח אותו תיקון.

בהמשך לפני כעשרים שנה התקבלה תקנת המרפסות, והיא זו שקבעה כי לכל דירה יתאפשר להוסיף מרפסת עד לגודל של 12 מ"ר.

על פי תיקון 20 האמור ובנוסף תקנת המרפסות, קיבלו אזרחים רבים היתרי בניה והוסיפו לדירת מגוריהם 25% מעבר לזכויות שהיו שייכות להם מלכתחילה, ובנוסף מרפסת רחבת ידיים בת 12 מ"ר (ובמקרים מסוימים אף 14 מ"ר).

אלה שלפני מספר שנים,כך לדברי נציגי החרדים במועצת העיר, מהנדס העיר אדר' שלמה נער, טען כי מטרתו של תיקון 20 הייתה לתקן את העיוות שנוצר בעקבות הפיכת מרפסות הדירות לחלק מהדירה, וכי הוא חל אך ורק על הבניינים הישנים שנצטרכו להסדיר את המצב הלא חוקי שהתקיים בהם. הוא שלל את הפרשנות שאפשרה לכל דירה ליהנות מתוספת של אחוזי בניה נכבדים והחליט שלא להתיר בקשות שתוגשנה על פי הפרשנות שהייתה נהוגה עד לאותו יום.

לדברי החרדים, מהנדס העיר לא שעה להסברים כי כך היה נהוג בעיר מקדמת דנא, וכי מהנדסי העיר ששימשו בתפקידיהם לפניו – בני מגדמן ורינה קטיף - הכירו אף הם את החוק ואת התיקון האמור והם פירשו אותו לקולא, כך שהוא חל על בנייני מגורים רבים.

לדברי עורכי עיתון החדשות החרדי "אשדוד בכותרות", המדיניות החדשה אותה הוביל מהנדס העיר הובילה למצב אבסורדי לפיו באותו בניין מי שקיבל היתר בניה עד לאותו תאריך הוסיף לדירתו 35 מטרים רבועים, אולם מאותו יום ואילך, שכינו לבנין קיבל היתר בניה להוספת 10 מטרים בלבד.

מי שמצא את עצמו ניזוק בעיקר מההוראה החדשה, הלוא הוא הציבור החרדי. שכן, בציבור הכללי פחות אנשים מגישים בקשה להיתר בניה – תוצאה של משפחות בעלות מספר ילדים קטן יותר – וגם אם כן, עוברים דירה ולא מרחיבים אותה.

לאחר מסע לחצים של מפלגת יהדות התורה, בראשה עומד סגן ראש העיר הרב ליברמן, הוחלט לבקש חוות דעת חיצונית, של עו"ד המתמחה בתחום, שיביע את דעתו בקשר לפרשנות החוקית המתאימה לתיקון 20.

לעו"ד שחר בן עמי, עו"ד המוכר היטב בתחום המקרקעין, שקד על החומר, קרא את התוכניות ואת התיקונים לתוכניות, והנפיק חוות דעת הקובעת כי תיקון 20 חל על כל הבניינים שלגביהם קיימת תב"ע שאינה מפרטת את מספר המטרים המאושר לבניה ואת החלוקה בין שטחים עיקריים לשטחי שירות.

אלה שלמרות חוות הדעת הזו של עו"ד שחר בן עמי והבטחה של לסרי לאמץ התיקון, כך לטענת החרדים, ממשיך מהנדס העיר לסרב לאשר את הבקשות שמוגשות להרחבת דירות באזורים החרדיים על פי תיקון 20.

בימים האחרונים החלו גורמים פוליטיים להעביר מסרים בדבר מחאה של הציבור החרדי, נגד מה שהם מכנים "אי קיום הבטחות". למועצת העיר שהתקיימה היום (ד') הגיעו כמה עשרות של מפגינות חרדיות, עם ילדיהם, כדי למחות נגד ביטול הפרשנות המקלה של תיקון 20 לתב"ע של אשדוד.