הסיפור שנקשר בשמו של ישראל קסטנר הוא עדיין, כך נראה, פצע מדמם בחברה הישראלית. יש המחשיבים אותו גיבור ויש הקוראים לו בוגד. במסגרת ניסיונות ההצלה שהוביל קסטנר, בין השאר במה שמוכר כ"סחורה תמורת דם", ארגן רכבת הצלה ובה 1,684 נפשות. הרכבת יצאה מבודפשט ב-30  ביוני 1944 והייתה אמורה להגיע לארץ נייטרלית, אך הגיעה בפועל למחנה ברגן בלזן. באוגוסט 1944 שוחררו 318 מנוסעי הרכבת ונשלחו לשווייץ  ובדצמבר נשלחו לשווייץ גם יתר 1,366 הנוסעים".

פרנקל משמש גם כיו"ר הנהלת 'בית העדות' במושב ניר גלים, הסמוך לאשדוד. הערב (א') ייחנך בו מיצג חדש וראשון מסוגו שיעסוק ב"בית הזכוכית" – מפעל ההצלה הגדול של יהדות הונגריה. הסיפור של פרנקל ומשפחתו מתחיל ברכבת ההצלה, נמשך בבית הזכוכית ומסתיים בארץ ישראל עם עלייתם ארצה ב-51'.

"השנה הייתה 1944, הייתי אז רק ילד קטן, בן 3", מספר פרנקל. "הנאצים חיסלו בתוך שבועות ספורים 450 אלף מיהודי הונגריה. בשלב מסוים צצה אפשרות להציל כ-1,600 איש דרך רכבת ההצלה של קסטנר. אנחנו לא היינו אמורים להיות עליה. מי שכן אמור היה לעלות על הרכבת הם דודי, דודתי ובנם. אלא שאנשי הגסטפו לקחו אותם וכך בעצם זכינו, אימי, רוזה, אחי יהושע ואנוכי. נסענו לשווייץ אבל בדרך עצרה הרכבת בברגן בלזן. אבא היה במחנות עבודה ורק לאחר המלחמה נפגשנו שוב. יומיים או יום לפני צאת הרכבת הגסטפו לקח אותם למחנה. אשתו של דודי, ישבה באותו תא בכלא ההונגרי עם חנה סנש. אז התפנו שלושה מקומות ואנחנו נכנסנו. הם, שלושתם, הם ניצלו דרך בית הזכוכית". 

גורלם של בני משפחה אחרים לא שפר עליהם והם ניספו. פרנקל מתקשה לדבר על כך ומבקש שלא להיכנס לפרטים. "אצלנו במשפחה לא דיברו על זה, על ההצלה ועל השואה בכלל. הוריי לא היו מוכנים לדבר על כך בכלל, זה היה טאבו. גם אני לא כל כך דיברתי על השואה אפילו בחיק המשפחה. רק בשנים האחרונות התחלתי קצת לספר לנכדים, לילדים. זה סיפור עצוב".

הסיפור הוא לא רק עצוב אלא יש בו קרן אור ובכל זאת מבחינתו הוא עדיין טעון למדיי. "עזוב, דיברתי מספיק", הוא אומר. מה שכן הוא מוכן, זה לדבר על המיזם החדש בבית העדות – מיצג בית הזכוכית.

"זהו סיפור מכונן בתולדות עם ישראל שלא מספיק שמעו עליו ולא מספיק הביאו אותו לידיעת ותודעת הציבור", אומר פרנקל. "למה? הייתה גם פוליטיקה, מפא"י מפה ו'הפועל המזרחי' מנגד, אבל לא רוצה לעסוק בכך. תראה, היו שתי תזות בזמן השואה: אחת שהייתה מזוהה מאוד עם מרדכי אנילביץ' והשומר הצעיר להשיב מלחמה לנאצים - "לא נלך כצאן לטבח" והייתה תזה של הציונות הדתית שיש להציל כמה שאפשר. במשך עשרות שנים טיפחו בארץ את אתוס הגבורה ונושא ההצלה ובית הזכוכית נשכח אפשר לומר.

היו שני אירועים גדולים בתחום ההצלה בית הזכוכית והצלחת ישיבת מיר בפולין. בזכות בית הזכוכית ניצלו 100 אלף יהודים בהונגריה. תפקידנו לבוא ולהזכיר, ללמד. זה נושא שלא ממש מטופל ביד ושם. אנחנו לא ממש רוצים להתחרות בו אבל כן מעוניינים לטפל בו. צריך להגיש לדור הצעיר את הדברים בצורה מושכת ומעניינת, ולכן המיצג הוא אינטראקטיבי ורגשי. התכנית היא להמשיך לארגן מחדש את בית העדות ככה שיהא יותר מודרני וימשוך את הצעירים".

בן דודו שנקרא באותו שם, יהודה פרנקל, היה אחד הפעילים בבית הזכוכית שעזרו להציל יהודים, ולאורך שנים אחד האישים הדומיננטיים בבית העדות בניר גלים. אותו פרנקל שבינתיים כבר הלך לעולמו, היה בנו של אברהם שמואל בנימין פרנקל, אחיו של יהודה פרנקל מאשדוד, שהיה ראש המזרחי בבודפשט. הם והדודה היו אמורים להיות על הרכבת ההיא ולבסוף ניצלו דרך בית הזכוכית".

השבוע ייפתח לציבור מיצג בית הזכוכית ב'בית העדות' לראשונה. "לפי העדויות ניצלו כמאה אלף יהודים בבית הזכוכית וניסינו לאתר ניצולים ובני משפחות שלהם. בית הזכוכית היה מפעל לזכוכית בבעלות פטר וייס, בבודפשט שבו התנהל מבצע ההצלה הכי גדול בתקופת השואה", מתאר מנכ"ל בית העדות, אריאל בריח, בן אשדוד שמתגורר בשנים האחרונות במושב בית גמליאל.

"משה קראוס שהיה נציג המזרחי בבודפשט פנה לקונסול בשווייץ קרל לוץ להציל יהודים והציע לקחת 4,000 תעודות חסות של יהודית תחת חסותם ולהפוך אותן למשפחתיות. השוויצרים הסכימו והחל זיוף של תעודות שנוהל מתוך בית הזכוכית. היו אנשים יוצאים מחופשים ומחלקים תעודות. כך ניצלו המונים".

במיצג נעשה שיחזור של בית הזכוכית ומוקרן סרט במהלכו נשאל הקהל ומתבקש להשיב על דילמות של אותם אנשים באותו זמן כמו למשל האם להמשיך לזייף תעודות או להסתפק במה שכבר הושג, האם לנסות להישאר בהונגריה או לברוח.

הטקס שייערך הערב (ראשון) בבית העדות, יהיה השנה בסימן 70 שנה לשואת יהדות הונגריה. אחד הדוברים יהיה פטר גרינפלד (פפיצ'ק) מאשקלון שידבר על הספר "פפיצ'ק – הוא לא ידע את שמו" שנכתב עליו על ידי יוסי שריד שישתתף אף הוא.