מתחילת שנות ה90 ועד תחילת שנות ה2000  אשדוד הייתה בין הערים המבוקשות ביותר בישראל. בתחילה נהרו אליה העולים מחבר העמים אל הרבעים שנבנו במיוחד לכבוד גל העלייה – י'/יג'. בהמשך החל גל של ביקוש לעיר אשדוד מכיוון  ראשון לציון, חולון בת ים, תל אביב ועוד.

מחירי הדיור באשדוד עמדו על 600-500 אלף ₪ לדירת 4 חדרים והם היו נמוכים משמעותית מאשר במרכז הארץ. זוגות צעירים מהמרכז - עברו לגור באשדוד.

ההגירה החיובית המשיכה, וכך, בשנת 2002 עוד קלטה העיר 2,300 נפש נטו (אחרי קיזוז תושבים שעזבו) והייתה לעיר השלישית בישראל מבחינת ההגירה החיובית אליה.

החל משנת 2003 החל גל עלייה וגל רכישה של יהודי צרפת, אשר קנו כל מה שזז ומחירי הדירות באשדוד החלו לעלות ולעלות.

התופעה  הראשונית של נטישת אשדוד החלה לכיוון גן יבנה הסמוכה, אך רבים  מאלו שעברו, ראו ועדין רואים בגן יבנה כשכונה נוספת של אשדוד וכך הם המשיכו להיות חלק מקהילת העיר אשדוד.

הגל של רכישות היהודים מצרפת נבלם מ 2010, אבל אז כבר רזרבת הקרקעות באשדוד הלכה ואזלה, והמחירים החלו להשתולל:  מצד אחד הם הדביקו את המחירים במרכז הארץ (למעט ת"א)  ומצד שני נוצר פער גדול בין המחירים באשדוד למחירי הדירות בערים הדרומיות לה. היזמים החלו להתמקד בבניית דירות יוקרה גדולות וחלום הדירה של זוגות הצעירים באשדןד, רק הלך והתרחק.

בשנים אלו נולדה תופעה חדשה באשדוד, שהיא לא ידעה מאז הקמתה - זוגות צעירים מאשדוד נאלצו לרכוש דירות באשקלון, כפי שתושבי בת ים וראשון עשו עשרים/שלושים שנה קודם לכן לכיוון אשדוד.

בשנת 2012 איבדה אשדוד 1,500 נפש נטו, וזהו גם השינוי הקיצוני ביותר שנרשם עבור יישוב כלשהו בישראל.

אשדוד היא כיום היקרה מבין ערי הדרום במונחי מספר המשכורות הממוצעות (שמרוויחים האשדודים) שנחוצות כדי לקנות בשטחה דירת 4 חדרים ממוצעת.