ערב ראש השנה, בצעדה לכיוון ארוחת ערב החג פוגשים הרבה מכרים לבושים חגיגית, כולם בדרכם לאיחוד משפחות. בדרכי אני פוגש משפחה בהרכב מלא משוחחים בקולי קולות בשפה הצרפתית.

עוד עשרים מטר והנה 2 גברים גאורגים חוזרים מבית הכנסת ומשוחחים בשפת האם בה הם שולטים.

זוג צעירים בלונדיניים חולפים על פני ואני מטה את אוזני לשמוע את חילופי הדברים של הצעירים המתלהבים. לשמחתי הדור החדש מדבר בעברית. אומנם את המבטא אי אפשר היה להסתיר, אבל הישראליות מוטמעת בהם בכל תנועה.

עוד 50 מטר והנה זוג בשנות ה60, הפעם הם שוחחו על מלא ברוסית.

אני ממשיך לצעוד לעבר חמתי וכאילו לפי הסדר, גבר ואישה אתיופיים משוחחים בניהם באמהרית.

2.5 קילומטר צעידה והאוזן קולטת 5 שפות מלשונם של בני העיר.

 זה המיוחד באשדוד, אני לא מכיר עוד עיר בעולם שזה יכול לקרות בה.

לאורך כל הרחובות הראשיים מסודרים שלטי הבחירות. בשעה כזו ובזמן זה (כשכולם צועדים)הם מאוד אפקטיביים. מי שתפס את המקומות נמרכזיים, שיחק אותה.

אני מתקרב לביתה של חמתי ולפתע עיני קולטות אדם שוכב על סף של חנות הירקות הסגורה. הוא נצמד לפינה וישן שינה עמוקה.

העוברים ושבים מביטים בו בחמלה, אני מנסה לנחם את עצמי שמדובר באלכוהוליסט או עובד זר מרומניה, אולי בעצם עדיף שהוא יהיה עובד זר שהוא גם אלכוהוליסט!
הראש לא רוצה ולא יכול לקלוט שמי שזרוק ברגע זה על המדרכה הוא אולי יהודי.

אני שולף את האייפון ומצלם את המציאות כפי שהיא....אייך אדאג לו והרי אני מתארח בחג...כל המשפחה כבר סביב השולחן ממתינים לי, לפרימדונה שיסיים את הסיבוב האשדודי שלו.

20:30 ממרפסת חלון ביתה של חמתי הנמצא במיקום מרכזי, אני משקיף אל העיר. הלב מבקש לגלות שכולם נמצאים ברגעים אלו בחיק משפחתם. העיניים קולטות ישיש על ספסל המרכזון, מדליק סיגריה להנאתו או שלא....האם הוא בודד? האם הוא נוצרי וראש השנה בכלל לא מעינינו?  האם הוא היה רוצה כמו כולם להיות סביב אהוביו?

אישה מבוגרת עטופה שמיכה עוברת עם עגלה מפח לפח לכל הפחים הפזורים לאורך המרכז המסחרי ברובע ד'. היא מחפשת מציאות (זה כבר גדול עלי!!!).

כולם בעיצומה של הסעודה ואני יוצא להפסקה לנשום אוויר צח:
צמד צעירים בשנות העשרה, שנראים כמו אחים אתיופיים חולפים למולי. האם הם בדרכם לארוחת החג? לא סביר כי הם מתהלכים ערומים בחלק גופם העליון כאילו היו בחוף הים. האחד רוכב על אופניים, השני מתהלך בצמוד אליו. השעה כבר 20:45 ולמה לעזאזל הם לא עם המשפחה בבית, הרי האתיופיים כולם במינימום מסורתיים... 

99% מתושבי העיר נמצאים ברגע זה עם משפחתם וליבי עם האחוז הבודד שלא....

בדרך חזרה הביתה, עם משקל עודף , ההומלס עדין שוכב במקומו, רק שלידו הונחו שקיות שונות – באחד בקבוק קוקה קולה, באחר חמגשיות, שקית נוספת עם ממתקים. מסתבר שיהודים עברו ופשוט הניחו לידו כל מיני דברים...הנחתי את שלי והמשכתי לדרכי.

בדרך חזרה אני פוגש חבר ועוד חבר ותיק עם שיירה של ילדים והנה עוד גברת שלמדה איתי ביסודי...שנה טובה אנחנו אומרים, לוחצים ידיים וממשיכים.

כולם מפוצצים אחרי ארוחת החג, מחר יום חדש, מחר עוד ארוחת חג ועוד אחת....ומי אמר שבת ולא קיבל חמין?