האם ישנו חשש שמים שיסופקו בעתיד ממתקן ההתפלה באשדוד לרשת המים הארצית יכילו בתוכם כימיקלים אסורים ועוד מיני מרעין בישין? דומה שמדובר במצב יוצא דופן: באותו תא שטח שבו "נזרקים" כיום לים מי השפכים והקולחין של מפעלים כמו "אגן כימיקלים" ובית הזיקוק וגם ביוב עירוני ומפעלים נוספים, מתוכננת שאיבת המים למתקן ההתפלה.

קווי הזרמת השפכים והקולחין עוברים ממש בצמוד לאותה יחידה של מערך ההתפלה שדרכה יגיעו מי הים למתקן. האם מישהו חשב על כך? האם הגורמים המתאימים לקחו את הדברים בחשבון? ואם כן, מדוע לשאוב מים לשתיה דווקא מאותו אזור שבו מוזרמים לים חומרים מסוכנים?

כידוע, מדינת ישראל מעניקה אישורים למפעלים וגופים שונים לשפוך לים פסולת, לפעמים גם רעילה. בשפה הנקיה זה נקרא "היתרי הזרמה". זהו רישיון לזהם את הים מטעם המדינה. בפועל מדובר בשפכים ובקולחין וגם בעודפים שאותם מפעלים וחברות לא יודעים מה לעשות איתם והפיתרון הזול יחסית והזמין הנמצא בהישג יד הוא להזרימם לים הגדול.

בנייתו של מתקן ההתפלה באשדוד נמשכת והיא צפויה להסתיים, ככל הנראה, רק בשנה הבאה, אם כי לפי הצהרת ראשי "מקורות" בעבר, זה אמור לקרות כבר השנה. על בניית המתקן אחראית חברת הבת "מקורות פיתוח וייזום". בסופו של דבר הוא צפוי לספק 100 מיליון קוב מי שתייה בשנה.

מיזם ההתפלה באשדוד כולל כמה חלקים: מצפון ל"חוף הדייגים" (צפונה לתחנת הכוח "אשכול") יעבור צינור ענק שישאב מים מלוחים מן הים. המים יוזרמו מזרחה לאורך כשני ק"מ ויעברו ב"מסדרון" שבין בית הזיקוק לתחנת הקליטה של הגז הטבעי, עד הגיעם לאתר העיקרי שנמצא גם הוא באזור התעשייה הצפוני. שם יטופלו המים במאגר פתוח ובמפעל הראשי שיהפוך אותם למים מתוקים, הראויים לשתיה – מים שפירים.

על הקמת מתקן התפלה באשדוד הוחלט כבר בשנות ה-90, כאשר מצבו של משק המים בארץ הלך והחמיר ומשאבי המים הטבעיים הלכו והידלדלו. למרות המחסור שרק גדל, המיזם התעכב שנים ארוכות. רק לפני כשנתיים החלה הקמתו בפועל.

במשרד הבריאות מסרו כי "הנושא ידוע ומוכר לנציגי משרד הבריאות. נציגי משרד הבריאות טרם אישרו את נקודת יניקת מי הגלם למתקן ההתפלה והנושא נבחן לעומקו על כל ההיבטים השונים מול נציגי חברת מקורות ייזום (האחראים למתקן וספקי המים). כדי לאשר את נקודת היניקה נדרשים סקרי איכות מי הים, סקירה אוקינוגרפית לגבי הזרמים בים – עוצמתם וכיוונם וחישובים לגבי הימהלות המזהמים הצפויים. נקודת יניקת מי הגלם ואספקת המים לתושבים לא יאושרו עד לבחינתם וניטורם לרבות הוכחה כי לא קיים חשש לפגיעה בבריאות הציבור. במתקני ההתפלה הקיימים מנוטרים מי הים והמתקנים נסגרים כאשר מתגלות חריגות במי הים כתוצאה מתקלות, סערות בים וכו'".

בשונה ממה שאומרים במשרד הבריאות, הרי שבאיגוד ערים לאיכות הסביבה אשדוד-חבל יבנה מוסרים שהדברים נבדקו ואין כל בעיה: "במסגרת התכנון נערך סקר של זרמי הים ומודל של פיזור והתפשטות התמלחת. נמצא שהמרחק המתוכנן בין ראש היניקה ומפזרי מי הרכז, מונע מגע בין הרכז שנפלט וראש היניקה. את הסקר ביצע המכון הישראלי לחקר הנדסה ימית בע"מ. ראש היניקה של מתקן ההתפלה מוקם במרחק 1300 מ' מקו החוף. פתחי היניקה נמצאים בגובה של 4 מ' מקרקעית הים, ו 6 מ' מתחת לפני הים. צינור הזרמת השפכים הקיים המשותף לאגן ובז"א (בית הזיקוק אשדוד, ד"ג), שמיועד לפירוק נמצא כיום במרחק של כ 1000 מ' מקו החוף. צנרת פיזור מי הרכז של מתקן ההתפלה ממוקמת במרחק של 2200 מ' מקו החוף, ובעומק מים של 22 מ'. עם סיום ביצוע שוחת החיבור בסמוך לבית המשאבות של צנרת מתקן ההתפלה והנחת צינור הרכז הימי, יחוברו צינורות השפכים של בית הזיקוק ו"אגן" אל צינור הרכז ויוזרמו דרכו. הקווים הקיימים יבוטלו. כמו כן יחובר לצינור הרכז של מתקן ההתפלה גם צינור הגלשת קולחים של מט"ש (מכון טיפול בשפכים) אשדוד, אשר עד היום יוצא לים בסמוך לקו החוף. הצינור הקיים יבוטל. מועד צפוי להשלמת העבודות – סוף 2013".

מנכ"לית האיגוד, ד"ר ענת רוזן, מוסיפה: "בתהליך התפלת מי הים מקבלים מים מותפלים חסרי מלחים, וזרם שאריתי של מים עם ריכוז מלחים גדול יותר מאשר במי ים. זרם זה מושב לים בצנרת חוזרת ונקרא "רכז". מפזרי מי הרכז הם החורים בקצה הצינור דרכם יוצאים מי הרכז. המרחק המתוכנן בין ראש היניקה למוצא צינורות השפכים, שעוברים באזור "חוף הדייגים" מתחת לפני הקרקע, הוא 900 מ'. הקווים הקיימים של ההזרמה לים יבוטלו וייבנו קווים חדשים ארוכים יותר לעומק הים בדיוק למטרה הזאת - למנוע חדירה של השפכים למי ההתפלה".

האם יש עוד מקרה כזה בארץ שמי התפלה ושפכים נשאבים ומוזרמים ממש באותו תא שטח?

רוזן: "זה לא באותו תא שטח. המרחק הוא 900 מ'".

 האם בחומרים שמוזרמים לים יש גם מתכות כבדות וחומרים רעילים?

רוזן: "לא ניתן למצוא מתכות כבדות בזורמים (שכן בחומרים אלו ניתן לטפל קודם לכן). המפעלים היחידים המזרימים קולחים מהתעשייה לים הינם בתי זיקוק ואגן (והזייתיות המזרימות דרך אגן) ניתן למצוא הרביצידים ו- AOX  בקולחי אגן בריכוז של עד  5.6 טון לשנה. בשנת 2015 הריכוז המותר הולך אף לרדת. המפעל השקיע וממשיך להשקיע מאמץ רב על מנת להוריד את כמות/ ריכוז ההרביצידים למינימום האפשרי (נבנה לשם כך מכון טיהור שלם סמוך למכון הטיהור העירוני). גם בקולחי אגן וגם בקולחי בז"א ניתן למצוא ערכים מותרים להזרמה של ממסים וחומרים אורגנים ומינרלים. שאר המפעלים המזרימים מי קירור/ מי תהום/ מי רכז ממתקן ההתפלה לא מסנתזים/ הורסים שום מולקולות כיומיות אלא רק מרכזים את החומרים הנמצאים גם ככה בזורם- כך שהמאזן הכללי נשמר".

האם הזרמת השפכים לים היא מחויבת המציאות או שבהשקעה מתאימה ניתן למצוא פתרונות אחרים?

"לא מוזרמים לים שפכים גולמיים של אגן ובז"א. לאגן וגם לבז"א יש מתקני טיפול בשפכים, בהם השפכים עוברים תהליכים פיזיקליים וביולוגיים של פירוק המזהמים והרחקתם. המשרד להגנת הסביבה מחייב את המפעלים להשקיע רבות במתקני הטיפול בשפכים, והיתרי הזרמה לים ניתנים רק לאחר שיושמו מיטב הטכנולוגיות ובוצעו כל ההשקעות בטיהור השפכים בשטח המפעל. מה שמוזרם לים הוא רק התוצר הסופי המיוצב של מתקני הטיפול בשפכים. מים אלו הם עתירי מלחים, לכן יעד הסילוק המתאים ביותר הוא הזרמתם לים. מתקני טיפול בשפכים אינם מסוגלים להרחיק מלחים מהשפכים".

פנינו גם לרשות המים ושאלנו: בחודשים הקרובים צפוי מתקן ההתפלה החדש של "מקורות" בצפון אשדוד להתחיל לפעול ולספק 100 מיליון קוב מים באיכות מי שתיה בשנה. אולם לאותו תא שטח ממש ממנו יישאבו המים שיהפכו למים שפירים, מוזרמים שפכים מכמה מפעלים כימיים וגופים נוספים (כמו אגן כימיקלים ובית הזיקוק). מדובר בשפכים הכוללים חומרים רעילים.

תשובה: "השפכים הללו הינם שפכים המטופלים במפעלים והזרמתם לים מאושרת ע"י המשרד להגנת הסביבה רק לאחר הטיפול".

האם אין סכנה שמי ההתפלה יזוהמו באותם חומרים מסוכנים?

"לא. הדבר נבדק בעזרת מודל פיזור מתקדם ביותר ואושר ע"י משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה. במסגרת פרויקט ההתפלה הורחק מוצא השפכים ממרחק של 800 מטר מקו החוף למרחק של 2000 מטר מקו החוף".

 מה המרחק בין ראש היניקה של צינור ההתפלה למוצא צינורות השפכים?

"המרחק הוא מעל 1000 מטר וכוון הזרימה בים מרחיק את מוצא השפכים מצינור היניקה".

 האם יתכן שמי ההתפלה יכילו שרידים של שפכים מסוכנים?

"אין כל סכנה כזו, ולמרות זאת יש מערכת אנלייזרים ובדיקות מעבדה רבות שבוחנות כל הזמן את איכות מי הים המסופקים למתקן ההתפלה".

 מתי יחל מתקן ההתפלה באשדוד לפעול?

"מתקן ההתפלה באשדוד יחל לפעול כנראה במחצית השנייה של 2014".

 צפריר גדרון, רכז הים של עמותת "צלול": "המצב המתואר באשדוד מעיד על הבעיה הקיימת בארץ: היעדר מדיניות כוללת לגבי הים. אנחנו סבורים שהמדינה צריכה לצמצם את ההזרמות לים, בעיקר כשאנחנו יותר ויותר מתבססים על הים כמקור למי שתיה. אנחנו דורשים להגדיל את היטלי ההזרמה שמושתים על המפעלים כדי לצמצם את ההזרמות והזיהום. מזה זמן רב שאנו קוראים למדינה להקים רשות ים שתעשה סקר אסטרטגי ותוכנית מתאר למרחב הימי. וכך, אולי נוכל להתייחס לים בצורה הוליסטית ולא בכל פעם בצורה נקודתית כמו "כיבוי שריפות". אגב, משרד הבריאות מתנגד להקמת מתקן התפלה במפרץ עכו בדיוק בגלל החשש משפכים וכימיקלים שזרמו ומוזרמים לשם, והסכנה שהם יזהמו את מי השתיה בסופו של דבר. בנוסף, גם לגבי ההשלכות של הזרמת הרכז של ההתפלה לים, זאת אומרת, אותו חומר שנשאר אחרי תהליך ההתפלה ומוזרם לים, עדיין התמונה לא ברורה ולא ידוע מה השפעתה על הסביבה. באשקלון למשל, ידוע על מצבים שבהם הים נצבע באדום סביב הרכז שחוזר לים בגלל ריכוזי הברזל הגבוהים".

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "לכל מפעל המזרים שפכים לים יש היתר הזרמה לים הניתן על-ידי הוועדה הבינמשרדית להיתרי הזרמה לים, בה יושבים גם נציגי המשרד להגנת הסביבה. מתקן ההתפלה המדובר יישאב מעומק מים של כ-20 מטרים במרחק של כ 2,000 מטרים מהחוף. נושא של שאיבת מים להתפלה ואיכותם הינו תחום אחריותם של רשות המים או רשות ההתפלה ומשרד הבריאות".

ממשרד האנרגיה והמים נמסר: "נושא הזרמות לים – נמצא בטיפול המשרד הגנת הסביבה. עניין הנחת צינורות התשתית בים, כמו ביבשה, מתנהל רק לאחר עמידה בכל הליכי התכנון על פי חוק התכנון והבנייה ותיאום מוסדר, לרבות פיקוח במהלך ההקמה, בין בעלי התשתיות הסמוכות".

מנהלת מערך תקשורת, הסברה ודוברות של "מקורות", רות רנרט: "הנושא בבדיקה".

הכתבה פורסמה השבוע בעיתון 'כאן דרום'.