כתבתו של דור גפני - כאן דרום 

רצועת החוף של אשדוד היא ארוכה למדיי ומגיעה לכ-20 ק"מ. בסמוך לעיר גופה, ליד שטחי המגורים שלה, ישנם שבעה חופי רחצה מוכרזים, מדרום לצפון: הריביירה (ט"ו), י"א, החוף הנפרד (הדתי), חוף הקשתות, חוף אורנים, חוף לידו וחוף מי-עמי. כל חוף רחצה מתפרס על 150 מטר בסך הכל. בנוסף, בין חופי הרחצה משתרעים חופים ללא שירותי הצלה וגם קטעים שלמעשה הופקעו לטובת שימושים אחרים, כמו המרינה ונמל אשדוד.

אולם רצועת החוף שמתפרסת מצפון לנמל ועד קצה תחום השיפוט של אשדוד היא מעין "מדינה אחרת" עם מציאות שונה, שדומה שהביטוי 'רחוק מהעין – רחוק מהלב' ממצה אותה בצורה לא רעה.

 יצאנו לבדוק מה קורה באותו קטע צפוני של החוף של אשדוד. ניתן להגיע אליו דרך הכביש המוביל לתחנת הכוח "אשכול" של חברת החשמל. עוד לפני שמתקרבים לתחנה ניתן להבחין בפארק התעשייה והלוגיסטיקה שהולך ומוקם בימים אלה על ידי חברת נמלי ישראל. אזור זה של עורף הנמל משנה את פניו במהירות, ואם אכן תצא לפועל הקמתו של "נמל הדרום" – הוא הוא הנמל החדש שמעוניינת הממשלה להקים ליד נמל אשדוד, השינוי יהיה דראסטי בהרבה.

מאות מטרים בודדות מצפון-מערב לאתר העבודות, נמצאת תחנת "אשכול" הוותיקה שאחראית לכ-10% מייצור החשמל בארץ. תחנה זאת שבנייתה החלה עוד לפני הקמת אשדוד, באמצע שנות החמישים, נחנכה ב-1958. הקמתה ליד הים בדומה לתחנות כוח אחרות של חברת החשמל, נובעת מהצורך בכמויות אדירות של מים כדי לייצר קיטור וגם על-מנת לקרר את המערכת.

מצפון לשובר הגלים של תחנת הכוח ישנו קטע חוף אסור לרחצה שנחשב מסוכן במיוחד. בעבר כרו מתוך הים בקרבת החוף כמויות גדולות של חול ולפני כמה שנים בדקה עיריית אשדוד אפשרות להעתיק לכאן את החוף הנפרד המיועד לאוכלוסיה הדתית והחרדית, אפשרות שירדה מהפרק לנוכח אי התאמתו לרחצה בשל תנאיו הפיסיים ומסוכנותו.

קטע זה מוכר גם כ"חוף הדייגים" בגלל שהרבה דייגים, חובבים בעיקר, אוהבים לבוא אליו. רבים מהם נעמדים על ה"בטונדה" של התעלה המובילה מים חמים שיוצאים מהתחנה אל הים. דגים רבים יחסית מתרכזים בנקודה זאת ומשברי הגלים מתנפצים בעוצמה לחוף. דייגים נעמדים גם על הסלעים מסביב עם חכות. בעבר כבר נהרגו ונפצעו אנשים שנפלו אל המים ונחבטו בסלעים.

בבואנו למקום, הבחנו גם בילדים ובמשפחות שמבלים שם. בין מוצא המים החמים אל הים לבין שובר הגלים של תחנת הכוח, הקימו מטיילים אוהלים. עשרות רבות של מכוניות חונות ליד דרך העפר. חלקם הביאו עימם גנרטורים כדי להתקין תאורה לשעות החשיכה. גם בעין בלתי מזוינת ניתן להבחין קו החוף באזור זה שונה מאוד מקו החוף המוכר של אשדוד: יש פה פחות חול, ויותר סלעים חשופים וחלוקים.

כשהתקרבנו לגדר שליד תחנת הכוח, ראינו שלטים המודיעים "שטח תפעולי – הכניסה אסורה". השער אומנם היה נעול אבל כמה עשרות מטרים משם, קרוב לקו המים הייתה פרצה בגדר, דרכה נכנסו הרבה אנשים פנימה.

כממשיכים לתוך אותו "שטח תפעולי" מתגלות הבריכות שבין שוברי הגלים. בתוכן משתכשכים ילדים ומבוגרים, משפחות שלמות. חלקם דגים דגים ואחרים שוחים להנאתם במים השלווים, המוגנים על ידי השוברים הגבוהים, שגם עליהם מטפסים מטיילים ודייגים.

לאורך קו המים הרבה לכלוך: שקיות, שאריות מזון, בקבוקי פלסטיק וזכוכית, ציוד דייג ופיתיונות, חוטים וחבלים, גרוטאות, פסולת בניה, שרשראות, ערימות עפר. זאת רק רשימה חלקית. דייגים יושבים עם ילדיהם גם ליד המצופים שתוחמים את תעלות המים הנמשכות מתכת לקרקע לתוך התחנה. יש שלטים המודיעים על סכנת טביעה ובקרבת מקום יש משאבות מאוד חזקות שתפקידן לשאוב מים לתוך מערכת הדודים, הטורבינות והגנראטורים בתחנה, ובודאי שמסכנות את המתרחצים. אבל נראה שאלה לא עושים רושם מיוחד על עוברי האורח, הנופשים והדייגים שמבחינתם תפסו להם פינה שקטה יחסית, מעין "זולה" קסומה. לא רק יחידים ומשפחות מגיעים למקום, גם זוגות שמבלים באינטימיות.

קיר האבן שמקיף את תחנת "אשכול" עצמה קרוב מאוד. מי שחלילה רוצה להזיק או לפגוע במתקן האסטרטגי, יכול לעשות זאת בלי הרבה קושי. אומנם יש אבטחה אבל עובדה היא שמאיתנו אף אחד לא מנע מלהתקרב.

אבל שיא השיאים נוגע לבסיס הצבאי הסודי שמדרום מערב לתחנת הכוח, מקום שבו מתכננים לבנות את רציפי הנמל החדש שנמצא בימים אלה בעין הסערה. מדובר במחנה המשמש לאימוני צלילות ובנוי ממש על קו המים. בירור קצר העלה שהבסיס נסגר בחלקו, ננטש, אבל בפנים עדיין נותרו ציוד ומבנים. הפלא ופלא אם כן – השער להולכי רגל היה פתוח. נכנסנו פנימה באין מפריע, הסתובבנו בין הסככות והמחסנים בלי פגשנו אף לא אדם אחד. היחיד שכן היה בסמוך, הוא מושבניק חביב שסיפר לנו שהוא חובב דייג ומרבה להגיע לשם. "יש לי פה שקט, אף אחד לא מפריע לי, ממש ניקוי ראש", אמר האיש בעודו עומד לו על, תאמינו או לא, מועדון לחיילים שמותקן על רפסודה הצפה על פני המים וקשורה בחבל לחוף, מטרים בודדים מהגדר הפרוצה של הבסיס. גם אנחנו טיפסנו באין מפריע על המועדון הצף ונהנינו מהנוף הפסטורלי כביכול.

המראות עשויים להטעות. מצד אחד זה נראה כמו אזור קסום, מעין בריחה מהעולם האמיתי. מאידך, מדובר בכל זאת בשטח רגיש, ליד מתקני תשתית, נמל, בסיס צבאי, תחנת כוח, מאגרי חומרים מסוכנים, צינורות גז טבעי שעוברים בתוך הים ועל היבשה בסמוך (ומובילים גז לתחנת "אשכול") ולתחנת קליטת הגז של "תמר". אזור נפיץ למדיי.

יתרה מכך, לא בטוח, בלשון המעטה, שזאת סביבה מתאימה לילדים וגם לבני אדם מהשורה. אפשר בקלות ליפול למים מהסלעים, יש חריצים ומהמורות, תעלות שמובילות מים מהים ואליו בזרם חזק, חלקן אינן סגורות הרמטית, משאבות מים הפועלות בעוצמות גבוהות, על החוף מאגרי דלקים ושמנים וסירות של חברת החשמל יוצאות מפעם לפעם לים הפתוח וחוזרות. גורמים רבים מעורבים באותו תא שטח אבל מי מפקח ומי לוקח עליו אחריות? לא ברור.

מחוץ לבסיס הנטוש למחצה ערימות של פסולת: פחי שמן בצבע זית לשימוש צבאי, מיכלי פלסטיק עם טבליות לבנות, פחי אשפה גדושים, לוחות עץ, קונטיינרים. ממערב לבסיס, על קו המים, כמויות אדירות של לכלוך שחלקו צף במים.

מה אין פה? אפילו כיסאות תינוק לרכב שהגיעו הנה, כך הבנו, בסערה החורפית האחרונה כשכמה מכולות נפלו לים ותכולתן התפזרה, חלקה נסחף לחוף. יש גם הרבה שקיות, בקבוקים, פחיות, חבלים, ברזלים, קרשים ועוד פסולת מסוגים שונים שמכסה את החוף בצבעים רבים. ליד קו המים ניתן להבחין בבורות שפכים, צינורות שחלקם נמשכים אל הים וממנו וכתמי שמן.   

"עד לאחרונה הביוב של הבסיס זרם לים באין מפריע", אומר לנו הדייג החביב הנהנה  ממועדון החיילים הנטוש, כאילו היינו בסרט "גבעת חלפון". "וחבל חבל על כל הלכלוך הזה שזרוק פה. אף אחד לא לוקח אחריות ואני מאשים גם את הדייגים שאחראים לפחות לחלק מזה".

את הבסיס הצבאי מקיף מכיוון הים שובר גלים נוסף שסוגר על בריכה שבמרכזה שקועים גופים גדולים, ששימשו אולי לקשירת סירות וציוד. כעת הם נראים כמו אבן שאין לה הופכין. המציאות כאן נראית סוריאליסטית.

תגובות

תגובת מערכת הביטחון: "מדובר בשטח אשר היה בשימוש צה"ל עד פברואר 2013. כחלק מתהליכי התייעלות צה"ל פינה את השטח לטובת החזרתו לחברת נמלי ישראל, לצורך פיתוח עתידי של השטח. הפינוי כלל פירוק מבנים, ציוד ופסולת. העברתו לחזקת חברת נמלי ישראל תתבצע בתקופה הקרובה". גורם צבאי הוסיף: "בעקבות פניית הכתב סייר גורם מטעם חיל הים באזור המדובר. המפגעים המדוברים לא נמצאו במקום".

מחברת החשמל נמסר בתגובה: "תודה על שהסבת את תשומת ליבנו. השטח המתואר ("השטח התפעולי") אינו שייך לחברת החשמל אלא לחברת נמלי ישראל ואין לנו שליטה ואחריות על הפסולת המושלכת לאורך החוף, אך מאחר והוא נמצא בסמוך לתחנת הכוח של חברת החשמל, הנושא נמצא בבדיקה וטיפול של צוות התחנה אשר דואג לניקיון האזור ולתיקון הגדר הפרוצה. צוותים של החברה יצאו לנקות את האזור ולטפל בו.

השטח הסמוך, השייך לחברת החשמל הוא אתר בהקמה והכניסה אליו אסורה. ככלל, אסורה הכניסה לאזור, כולל לשוברי הגלים ולבריכות. לא קיימת הזרמה או דליפה של ביוב, תשטיפים ושמנים לים".  

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "למשרדנו לא ידוע על כל הזרמה של שפכים במקום המדובר. כמו כן, בכוונת המשרד להגנת הסביבה לפנות לצה"ל ולדרוש את פינוי הפסולת שהותיר במקום".

מעיריית אשדוד נמסר בתגובה: "החוף הסמוך לבסיס ולתחנת הכוח של חברת החשמל אינו באחריות העירייה. קטע החוף שנקרא "חוף הדייגים" מצפון לתחנת הכוח הוא חוף אסור לרחצה. העירייה מנקה את החוף אולם דייגים ומטיילים רבים משאירים בו ליכלוך. בעבר היו במקום פחי אשפה אך בגלל השחתה הם הוצאו משם".

מחברת נמלי ישראל נמסר: "שטח הבסיס הצבאי ושטח החוף המוחזק על ידי חברת חשמל לישראל הינם שטחים שנמצאים תחת אחריותם של משרד הביטחון/צה"ל וחברת החשמל לישראל בהתאמה, ועל הגופים הללו מוטלת כל  האחריות לרבות לדאוג לניקיונם, למנוע זיהומים ומפגעים בטיחותיים נוספים ולמנוע פלישת גורמים שאינם מורשים. לא בכדי מציבה חברת החשמל, בשטח שבאחריותה,  שומר 24/7 מטעמה והשטח מגודר. יובהר כי שטח הבסיס הצבאי טרם  הועבר בחזרה לחזקתה של חברת נמלי ישראל ועל משרד הביטחון לפנות את השטח כהלכה. בכל הנוגע לרצועת החוף מצפון לשובר הגלים של תחנת הכוח, ברצועה מוצבים שלטים המורים כי זהו "אזור פרטי" ו"השלכת פסולת אסורה". כמו כן, מוצב שלט "איסור רחצה" שהוצב ככל הנראה ע"י העירייה שאף דואגת לניקיון החוף. ככל שיש מקום למנוע או להגביל דייג בשטח זה הרי שאין זה בסמכויותיה של חברת נמלי ישראל.