יום שלישי ג' בתמוז 15.06.10
להאזנה לתוכן:
באחד מן השיעורים, אשר מסרנו בשבוע האחרון, שאל אותנו אחד מבני עלייה: האם אדם שנעשה לו נס, מראה על צידקותו של האדם, או להיפך, כדברי חז"ל: "כל הנעשה לו נס מנכין לו מזכויותיו"?
והנה, כשנתבונן בדברים אלו, נמצא שזוהי מחלוקת בגמרא על המעשה המובא, על אדם אשר מתה אשתו והניחה לו בן קטן ולא היה לו איך להאכילו ונעשה לו נס ומאצבעו יצא חלב וכך, האכיל את בנו. והגמרא מביאה שני אמוראים חולקים: אחד אומר, צדיק גדול האדם הזה, השתנו לו סדרי מעשי בראשית, השני אומר, לא, אם היה צדיק, הקב"ה היה מגלגל לידו כסף, בכדי לשלם למנקת, שתניק את בנו.
נחזק את אמונתנו בבוראנו ונדע, שיש יסוד גדול בתורה והוא מהיסודות החזקים ביהדותנו: תמים תהיה עם ה' אלוקיך!
אנו לא מבינים מאומה ואל לנו לחשוב, את חשבונותיו של בוראנו, נלך אחריו, נאמין בו ונזכה "ולא ראיתי
צדיק נעזב" ובע"ה נתפלל לקב"ה "הוריני אל דרכך ונחני באורח מישור למען שוררי ואל תתנני בנפש צריי כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס, לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ החיים קווה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה' "
בית הרב.
אם כך, צריך להבין מה דרגתו של אדם, הנעשה לו נס? וכשיותר נתבונן, נמצא במדבר כמה ניסים נעשו לבני ישראל, כמה שינוי סדרי מעשי בראשית נעשה עבורם; נקרע להם הים, הקב"ה נתן להם את המן 40 שנה ועוד ניסים ונפלאות מרובים.
אם כך, נדון את הניסים האלו לגדולתם או לחובתם, של דור יוצאי מצרים? וכן, על ניסך ועל נפלאותיך, האם לזכות או לחובה?
וידוע, המעשים המובאים בגמרא, על התנא הגדול, רבי חנינה בן דוסא, אשר סידרי מעשי בראשית נשתנו לו, כאשר ביום שישי, אחרי תפילת ליל שבת, בא לביתו ומצא את בתו הצדקת, בוכה. שאלה: מדוע את בוכה? ענתה ואמרה לו: מצטערת, אני במקום להדליק נר שבת בשמן, שמתי חומץ ותיכף הנרות יכבו. ענה רבי חנינה ואמר: האומר לשמן וידלק, יאמר לחומץ וידלק ואמרו חז"ל: חומץ זה דלק, עד מוצאי שבת ואף הבדלה עשו מן החומץ הזה וכן, עוד מעשה מובא בגמרא, על בתו של רבי חנינה בן דוסא, אשר בכל יום שישי, הייתה מדליקה את תנורה ריק; רק גחלים היו מעלים עשן, אך קמח לא היה לה ללוש ולהכין את עיסתה וחלותיה לשבת. באחד הימים, אחת השכנות רבה עימה, וצעקה ואמרה לה: את מכינה סתם, את מדליקה תנורים סתם, אין לך קמח ללוש חלות. התביישה בתו של רבי חנינה, נכנסה השכנה לבזותה והנה, בתוך התנור, נעשה נס, חלות מן השמיים.
אם כך, כמה שאלות לשאול:
א) האם שני מעשים אלו, מורים על גדולה, או על חוסר מעלה וניכוי מן הזכויות?
ב) קשה, מדוע הגמרא מדגישה, שבמוצאי שבת, ברכו "מאורי האש" על הנר שדלק בחומץ?
אלא, צריך לבאר ולומר, חז"ל אמרו: אסור להנות ממעשי ניסים. אם כך, נקשה איך נהנו מן המעשי ניסים, של החומץ שדלק, הרי אסור להנות ממעשי ניסים וזה, מעשה נס של ממש, חומץ שדולק 24 שעות?!
אלא, צריך לבאר ולומר, שיש הבדל גדול בין האנשים; אדם, אשר מעלתו, גבוה ורואה את הנס ואת הטבע, כדבר אחד ואמונתו, חזקה בהקב"ה, שאין הבדל בין נס לטבע וההבדל הוא רק במקבל ולא בנותן, כזה אדם מותר לו להנות מן הנס. אך, אדם שבשבילו, נס, זה נס וטבע, זה טבע, מנכים מזכויותיו ואל לו, להנות ממעשי ניסים.
אם כך, רבי חנינה בן דוסא, טבע ונס, אחד הוא לו ובשבילו, השמן והחומץ זה אחד, לכן, נהנה מן הנס ועושה הבדלה על החומץ ובתו הצדקת, משתנים לה מעשי בראשית, בתנור ביתה ואין מנכים מזכויותיה, הטבע ונס, אחד הוא לה וכן, כל דור יוצאי מצרים קדושים וטהורים הם וראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי במראה מרכבה וטבע ונס, אחד הוא להם ולא ניכו מזכויותיהם כל ה- 40 שנה במדבר וכך, דור דור, אדם לאדם, עפ"י מעשיו, מי שרואה טבע כטבע, ונס כנס, מנוכה מזכויותיו ומי שרואה, טבע ונס כאחד, יהנה מן הנס ולא ינוכו זכויותיו.
אם כך, יובא, שכל עניין זה ובכח אמונת האדם, כאשר האמונה חזקה, האדם הוא אדם אחד וכאשר, האמונה פחותה, האדם הוא אדם אחר.
