אייל בן שמחון - כיצד עושים חד גדיא לכלכלה?
להאזנה לתוכן:
תגים:
אייל בן שמחון
אייל בן שמחון
אני לא מצליח להבין את אנשי העסקים הבכירים של מדינת ישראל. הרי במדינתנו הקטנה, אם עסק יעז להצליח, מיד יפתחו מסביבו עוד רבים כמוהו שירצו לחקות את ההצלחה.
רק השבוע התפרסם שכרו של אלי יונס, מנכ"ל בנק מזרחי – 18.6 מיליון ₪ בנוסף להטבות שהוא מקבל הנאמדות ב50 מיליון ₪. ויונס לא לבד. כל ראשי הבנקים ללא יוצא מן הכלל חוגגים מדי שנה ובכל שנה עם בונוסים של עשרות מיליוני שקלים ומשכורות הגדולות על מימדי המדינה. הרווחים שלהם נעים במספרים של מיליארדים בלי שימציאו או יצרו שום דבר חדש או מרגש. הם פשוט מתואמים נפלא בניהם סביב 72 סוגי העמלות שהם גובים מאיתנו על כל תנועה ותנועה.
אז אם כולם חוגגים, למה לא קמים עוד כמה תותחים כדי להצטרף למסיבה?
למה מה שיפה לכל חנות פלאפל, לרשתות בתי קפה ועוד, לא יפה לגבי הבנקים?
למה שלא יקימו עוד מספר בנקים שיתפזרו ברחבי ישראל, יפזרו את המיליארדים בין עוד כמה חברים ויחזקו את כוח המיקוח של הצרכן הקטן?
אין לי בעיה אישית עם מי שמרוויח מאות מיליונים ומיליארדים בזכות יצירתיות, יוזמה, פיתוח, המצאה שמשנה את פני האנושות, יצוא מישראל לעולם (ראו חברת טבע – שאפו!)ועוד. יש לי בעיה עם מי שמרוויח, הרבה יותר מכפי שהוא יכול לאכול, על חשבון האזרח הקטן, השבוי בין הבנקים המתואמים ביניהם, על חשבון אלו שאין להם ברירה.
בבית קפה למשל, יכול האזרח לבחור בעצמו אם לשבת והיכן. הוא יכול לבחור לעצמו את המנה מתוך תפריט המתומחר באופן ברור, את גובה השירות ועוד. כל עסק מחויב להבליט את תג המחיר באופן הכי ברור שאפשר.
בבנק? בבנק, שואבים לו מהחשבון יום יום עוד ועוד שקלים מבלי שהוא ייהנה, מבלי לשאול, להסביר ואפילו מבלי להגיד תודה. וכול המרבה לשאוב הרי זה משובח למשכורת של המנכ"ל.
אם יש כל כך הרבה בשר בעסקי הבנקאות, אז למה לא פותחים בנקים בקצב שפותחים סטייקיות? תאמינו לי שיותר קשה לנהל מסעדה מסניף בנק. מנהל בנק הוא מהבודדים במשק שמרשה לעצמו להתפנק על הלקוח ולא להפך. גם אם הוא יעשה לו פרצוף חמוץ, הלקוח יחזור (למה לאן ילך?).
אם היו קמים עוד כמה בנקים בישראל, אזי במקום לעמוד בתור, התחרות הייתה מאלצת אותם להכין לנו אספרסו, תוך שאנו יושבים סביב השולחן וממתינים לפקיד החייכן. אם המדינה הייתה נותנת רישיון להקים עוד מספר בנקים וכתנאי לזכייה ברישיון היא תחייב אותם להקים בכל עיר לפחות סניף בנק אחד, אזי בכל עיר היו מוצאים עבודה עוד עשרות עובדים וסה"כ אלפים בכל הארץ. אלי יונס וחבריו היו מרוויחים קצת פחות מיליונים, אבל שולה וחברותיה הרבות, שמחפשות עבודה בנרות, היו יכולת להביא פרנסה הביתה.
אבל לא רק הן, גם שרותי ההסעדה והמשלוחים היו מתפרנסים ממשלוח אוכל לפקידי הבנק בשעות העבודה וכמוהם השיפוצניקים שיעצבו את הסניפים ואנשי האלומיניום והעץ והמיזוג ובתי הדפוס ועוד ועוד..
אבל לא רק הם, גם הספר של שולה וחברותיה ירוויח יותר, כי לשולה פתאום יהיה כסף להתפנק, לא רק אצלו גם אצל הבוטיק של לאה ואז לאה והספר ירוויחו יותר ויוכלו להרשות לעצמם להחליף את הסלון בבית, לשחרר יותר לילדים ועוד ועוד..
אבל לא רק הם, כי פתאום יראו הישראלים כי טוב לספר ולבוטיק וכי נפתחה הפרנסה בביזנס, אזי גם הם יחליטו להקים בוטיק ומספרה משלהם ויעסיקו את רונית וחברותיה שמחפשות עבודה בנרות.
המעגל סוף סוף נסגר? ממש לא, הוא אף פעם לא נגמר, כי אז תפתח גם הפרנסה לבעל המכולת בשכונה של רונית ולקוסמטיקאיות של חברותיה שמצאו עבודה.......וחד גדיא חד גדיא לכלכלה בישראל.
עכשיו תשאלו למה מרגיז אותי לקרוא על המשכורת והבונוסים שמקבל יקיר הטור, אלי יונס?!
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
