בחודש אפריל 2007 בשעת לילה מאוחר, הבחין נהג אוטובוס באדם המטל על הכביש. צוותי מד"א שהוזעקו למקום טיפלו בפצוע, ברהני אירדני, שנפצע באורח קשה מאוד. הוא פונה לבית החולים 'קפלן' ברחובות ומשם הובהל לבית החולים 'איכילוב', זאת בעקבות פציעתו החמורה.

שוטרי את"ן לכיש סברו מיד שמדובר בתאונת פגע וברח. איש לא ידע כמה זמן דימם ברהני על הכביש. המשטרה פירסמה את פרטי המקרה בתקשורת, בתקווה שמישהו יזהה את הרכב הפוגע וידווח על האירוע.

מספר שעות לאחר מכן הגיע דיווח מקצין הבטיחות במפעל אלת"א, אשר דיווח כי אחד העובדים נכנס למפעל עם רכבו, כאשר שימשתו מנופצת. השוטרים שהגיעו למקום מיד הבינו שמדובר ברכב שפגע ברהני. פגיעות הפח והשמשה המנופצת תאמו לתאונה. הרכב נגרר לתחנת משטרת אשדוד ובעליו, אורי ראובן (47) , תושב רמת גן, נחקר תחת אזהרה ומסר בחקירתו, כי חשב שזרקו עליו אבן והמשיך בנסיעתו. למחרת הגיע למקום עבודתו עם שמשה מנופצת כאילו לא ארע דבר.

אירדני ברהני, יליד 1980 תושב יבנה, נפטר מספר ימים לאחר התאונה.

במשטרה הגישו נגד ראובן כתב אישום בגין הפקרה (פגע וברח) ולא בהריגה. ראובן שב וטען במהלך המשפט שהמשיך בנסיעה משום שסבר שמישהו זרק עליו אבן.

שופטת בית המשפט באשדוד, רובין לביא, ארבע שנים לאחר התאונה הקטלנית, מחליטה להרשיע את אורי ראובן בעבירת ההפקרה אחרי תאונת דרכים ("פגע וברח").

בהכרעת הדין כותבת השופטת לביא: ""כיצד ניתן להאמין שהנאשם לא הבחין בכך שפגע עם הפגוש הקדמי במשהו, שכתוצאה הועף ונחת על מכסה המנוע, וכופף אותו מעוצמת המכה, ובהמשך פגע וניפץ השמשה הקדמית, ואף פער בה חור, ומטבעות נפלו ונתקעו בין המכסה למגבים, ולאחר מכן עף הצידה? הרי אפילו אם היה נוהג בעיניים עצומות היה יודע לבטח בנסיבות אלה כי פגע במשהו, והיה עוצר מיד לברר במה מדובר!"

בהמשך הכרעת הדין ממשיכה וכותבת השופטת לביא: "האינסטינקט הראשוני של נהג מן היישוב החווה אירוע טראומטי שכזה הינו לעצור מיד ולברר מה קרה - לפחות לרכב, שבמקרה זה אף אינו שלו, ולכן עליו לדווח על הנזק... הנאשם, שהינו אדם אינטליגנטי, משכיל ונהג מנוסה, העיד בבית המשפט, ללא הנד עפעף, גרסא הזויה לחלוטין ומצוצה מן האצבע, כאילו בשום שלב לא עלה בליבו החשש שמא פגע באדם אלא היה סבור כי מדובר בהשלכת אבן. אומנם אין אדם קורא צפונות ליבו של אחר, אולם במקרה זה לא ברור לי כיצד מצפה הנאשם שבית המשפט, או כל אדם אחר - יתן בגרסתו זו אמון כלשהו".

צילום: ארכיון