הבוקר נסיתי לקחת את ביתי לסינמה סיטי בראשון לציון. זה נראה ממש קרוב לבית וכאלטרנטיבה לצפון או לדרום.
הרעיון היה לצאת לחופשונת קטנה, עד לחופשה משמעותית יותר בשבוע הבא. אז זהו שזה היה רעיון רע.

אחרי מספר שעות בדרכים ובתורים הארוכים, המלצתי אליכם היא - תשארו בבית! מקסימום תשארו לבלות באשדוד.

יצאנו בשעה אחת מהבית לכיון ראשון לציון, בשעה שתיים וחצי התחלתי לחפש חנייה ובשעה שלוש הצלחתי לעמוד בטור לכרטיסים.

אחרי המתנה ארוכה בתור מטורף, הגענו אל הקופה כטועים במדבר שהגיעו אל אגם מים. אך שם התבשרנו שאין מקום פנוי עד שעה 18.00 .

רצינו לפצות את הילדה במסעדה על האש אבל ...איפה ..? כל מסעדה נראתה כסובלת מפיצוץ אוכלוסין. המעבר מרחוב לרחוב באזור הקניונים היה כמעבר בין עיר לעיר ומכאן שהתפללנו כבר לחזור מהר הבייתה לאשדוד.

התפילות שלנו נענו בחלקית כי אומנם הגענו בסוף הבייתה , אבל מהר ? זה ממש לא היה! המרחק מראשון לאשדוד, מעולם לא היה רחוק יותר.

הזמנו סרט בוי או די , הכנסנו פופקורן למיקרו, קניתי גלידה משפחתית באריזה ונזרקנו להנאתנו על הספה.

כמה מטומטם זה היה לנסות ולצאת בחול המועד פסח מהבית...