ערב תשעה באב, היום המר והקשה לעם ישראל מהיותו עם.
ביום זה, חמישה דברים קשים קרו לאבותינו: א) נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ ישראל וישארו במדבר עוד 40 שנה.
ב) נחרב בית המקדש הראשון.
ג) נחרב הבית השני.
ד) אחת הערים הגדולות, אשר היו בעם ישראל, וביתר שמה, נחרבה ומתו רבבות על רבבות של יהודים ודמם היה הולך עד הים הגדול בנהרות של דם וגויי הארץ היו משקים את שדותיהם בדם תושבי ביתר ואסרו לקבור את גופותיהם ולקחו את גופם ובנו בו חומות סביב כרמי היין של גויי הארץ.
ה) נחרשה העיר ירושלים לאחר החורבן וכל הצרות המשמעותיות והקשות אשר עמנו עבר;
היו ביום זה: גרוש ספרד, השואה האיומה החלה ביום זה ועוד רעות רבות אשר ידע עמנו.
שורש חורבן בית שני היה על שנאת חינם. חשבנו להקשות מהי שנאת חינם? מדוע קוראים לשנאה "שנאת חינם"? הרי אם אדם עשה לחברו רע ויש לו כעס עליו, הכעס הוא בצדק והשנאה היא בצדק, מדוע קוראים לה שנאת חינם? אלא, כששני אנשים רבים או כשיש ביניהם בעיה, אפשר להבין שכעסם כמו גפרור הנדלק, אחרי רגעים נכבה, אך כאשר הגפרור מוצא בלב האדם קוצים ודרדרים להתפס בהם ולהדליק תבערה, זוהי שנאת חינם על מה שקדם את הגפרור להדלק ונבנה בלב האדם בסיס לרע להדלק ולהתפס ולכן נקראת שנאת חינם.
שורש בית המקדש נבנה על אהבת חינם כמו שמובא במדרשים הקדמונים: היכן נבנה בית המקדש בירושלים ומדוע דווקא שם בחר הקב"ה? אחד מן הטעמים הוא: בראשיתו של עולם שני אחים היו שותפים בקרקע האדמה שעליה נבנה בית המקדש, היו זורעים וקוצרים ומוכרים את יבולם. אח אחד היה גר בקצה אחד של הקרקע והאח השני, היה גר בקצה השני. האח הראשון היה נשוי עם ילדים והאח השני, מהקצה השני, עדיין לא נשא אשה ולא ילד בנים. בכל שנה, כשהארץ נתנה את יבולה היו האחים מחלקים את היבול חצי בחצי וכל אחד בקצה השדה ליד ביתו, היה לו מחסן רחב ידיים, אשר שם היה שם את סחורתו והיה מוכר לבד את שלו. אך האחים האלה, אהבו אהבה מרובה, איש את רעהו; האח אשר עדין לא נשא אשה, היה אומר לעצמו, אני אינני צריך הרבה, אין לי אשה, אין לי ילדים, יכול אני להסתפק במועט, אך אחי, צרכיו מרובים, אשה, ילדים, הוצאות רבות. בכל לילה, היה לוקח משלו והיה הולך בשקט ושם אצל אחיו, בלי שאיש ידע בלכתו ובשובו. ואף האח הנשוי, כך היה עושה היה אומר לעצמו, אני כבר יש לי הכל, אשה ילדים, משפחה מסודרת, אחי עדין חייו לפניו ובודאי כל ממון, אשר יש לו, לא יספיק לו ובכל לילה היה הולך, בלי שאיש ידע לא בלכתו ולא בשובו ושם משלו, אצל אחיו וכך, במשך שנים היו עושים ואף אחד לא ידע את אשר אחיו עושה.
באחד הלילות, נפגשו שניהם, זה על גבו סחורתו ואף אחיו. כך הבינו שניהם, את אשר עשו ובכו בכי גדול, דמעותיהם ירדו על הקרקע ובדמעות של אהבת חינם, הניחו את אבן הפינה של אהבת חינם, במקום המקודש והחביב ביותר לעם ישראל, אשר יסודותיו אהבת חינם ולכן, כאשר הייתה שנאת חינם בעם ישראל, לא יכול. היה הבית להתקיים, משום שיסודותיו הם אהבת חינם ובשנאת חינם כל היסודות מעורערים וסוף הבית שנחרב.

לכן, אנו אומרים "בונה ירושלים", כל מעשה של אהבת חינם ומעשה טוב, אשר אנו עושים, אנו בונים את ירושלים, בונים את הבית השלישי; הבית נחרב על שנאת חינם ויבנה על אהבת חינם.