ביום ראשון בערב אשר סיום כבר עשה את דרכו מאשדוד לשדה התעופה בדרך לארץ מולדתו, אתיופיה. סיום, בן ה-39, הוא החל מהשבוע ראש משלחת הסוכנות במבצע ההיסטורי להעלאת שארית קהילת יהודי אתיופיה ומה שמכנים "הפלאשמורה" - לארץ.
סיום עלה בעצמו מאתיופיה כנער יחד עם משפחתו ב"מבצע משה". אחרי הצבא התחיל לעבוד בסוכנות כמורה, ניהל את מרכז הקליטה בצפת, כולל בזמן מלחמת לבנון השנייה. באחד הימים קטיושה נחתה בתוך המשרד שלו. למרבה המזל הוא לא היה במקום באותה עת. "הייתה אזעקה יצאתי מהחדר ו"בום". היה לי נס אחרת לא היינו יושבים ומדברים כאן היום", הוא אומר.

"לפני כארבעה חודשים החליטה הממשלה החלטה, בעיניי ערכית ומוסרית, להעלות את יהודי אתיופיה שנותרו בחו"ל. ישנם 7,640 מועמדים. הם ייבדקו ומי שיימצאו זכאים, יעלו לארץ. אנחנו מניחים ש-10-15 אחוז יקבלו תשובה שלילית והשאר יוכלו לעלות".
אחרי שניהל את מרכז הקליטה בצפת, עבר עם משפחתו לאשדוד ועמד בראש מרכז הקליטה "בית קנדה" באשדוד. סיום היה ליוצא אתיופיה הראשון שעמד בראש מרכז קליטה של עולים ממגוון ארצות. לאחר מכן נבחר למנהל מרחב דרום וירושלים בסוכנות. לאחרונה נבחר לעמוד בראש המשלחת לאתיופיה מבין לא מעט מועמדים. בשבוע שעבר הכינו לו עובדי הסוכנות במרחב דרום מסיבת פרידה בהפתעה שאליה הגיעו גם בני משפחתו מרחבי הארץ.
 
"עבורי זאת הגשמת חלום, סגירת מעגל. כמי שהגשים בעצמו את חלום שיבת ציון וחוזר לאתיופיה כנציג המדינה לאפר לעוד אנשים לעשות את זה. זה אתגר עצום".

אולי מספר העולים צריך להיות גדול יותר?
"הסוכנות היהודית היא זרוע ביצועית של הממשלה. זה המספר שעליו החליטו. להערכתי יש עוד אחרים שייתכן מאוד שצריכים גם כן להיבדק. לדעתי, כל מי שזכאי צריך לאפשר לו לעלות".

מה זה בעצם פלאשמורה?
"פירוש המילה, אנשים שהמירו את דתם. הכוונה לחברי קהילת ביתא ישראל שהתנצרו. גם הנוצרים באתיופיה לא קיבלו אותם והם היו על הגדר. עכשיו הם רוצים לחזור לחיק היהדות".

תוך כדי השיחה עם סיום, בביתו באשדוד, שואל הבן, אביחי בן ה-10, "אבא, אפשר יהיה לגדל שם כלב?". "נדבר על זה חמוד שלי", הוא עונה לו. "הבטחנו להם שאם נגור בבית על הקרקע ניקח כלב. הם יצטרפו אליי לאתיופיה ואז נראה אם אפשר למלא את מבוקשם. בתום שנת הלימודים, אישתי שרה ושני הילדים, אביחי ונדב, יצטרפו אליי. שרה היא מורה ב"נווה הרצוג" והיא תשמש שם כמורה, בבית הספר שנפתח בחבל גונדר עבור הקבוצה שמועמדת לעלייה. זאת שליחות ואישתי מאוד מפרגנת. זאת עשיית צדק היסטורי עם הקהילה".

אתה מאוד מאמין במה שאתה עושה, יש בך הרבה אידיאליזם?
"כן, בהחלט, מאוד מאמין בזה. אני הולך לעשות היסטוריה".
אז מה - אשר סיום יסיים את הסיפור של הקהילה הממתינה לעלות כבר שנים ארוכות. "אני מאוד מקווה, זאת המטרה".

אתה תהיה שם הפנים של מדינת ישראל ואתה גם בן הקהילה של עולי אתיופיה. יש הרבה ביקורת על המדיניות של ישראל לאורך השנים כלפי העולים הללו והיחס אליהם. איך אתה מתמודד עם זה? תסנגר על הטעויות ואולי המחדלים?
"אני מאמין שצריך לומר את האמת לאנשים. מי שלא יהיה זכאי לעלות, נאמר לו את זה בצורה מאוד ברורה. אני שלם עם זה".

אבל מה לגבי הצורה שבה נקלטו העולים מאתיופיה, יש לך ביקורת בנושא הזה?
"זאת האוכלוסייה היחידה של העולים שמקבלים מענקים לרכישת דירות ואינני בא לסנגר על המדינה. בודאי שיש בעיות. הוזמנתי פעם לכנס שהתקיים באשדוד ושדן בשילוב של הצעירים מהקהילה בצה"ל. הוצגו שם נתונים מדאיגים מאוד לגבי נשירה בצבא ובעיות של רבים מהם. ואז אני אמרתי להם, 'אתם מדברים על שילוב בצה"ל? דברו על השילוב בגן ילדים ובכיתה א''. אם הם ישתלבו בגנים ובבתי הספר, הן יוכלו להשתלב גם בצה"ל בצורה טובה".

הנה כאן באשדוד שבה נמצא אחד הריכוזים הגדולים של הקהילה, חלק גדול מהאנשים חיים בשכונות די מוגדרות, שכונות חלשות יחסית.
"הגטאות הללו נוצרים כתוצאה מכל מיני סיבות ואני נגד זה, אני בעד שילוב. יש הרבה ראשי רשויות שמפעילות לחץ שלא לשלוח אליהם עולים מאתיופיה. אל תתפוס אותי במילה, שווה לבדוק. באשדוד לדוגמא, בארבע השנים האחרונות, לא נקלטו עוד עולים מאתיופיה, העיר סגורה בפני העולים הללו. יש עוד ערים כאלה. ישנה ועדה מיוחדת שאחראית על הנושא של הדיור עבור העולים מאתיופיה. לכאורה, יש רצון לפזר את העולים ברחבי הארץ אבל אני לא חושב שזאת הדרך.

בוא תראה את עיריית אשדוד. כמעט ואין שם עובדים מקרב עולי אתיופיה. ויש בעיר עשרת אלפים איש בני הקהילה. זה רציני?   צריך לשלב יותר גם בעירייה, גם בחינוך, גם במשטרה. שילדים יראו תקווה ומודל חיובי לחיקוי. זה חסר".

מה השאיפות שלך להמשך הדרך?
"השאיפה שלי היא להגיע כמה שיותר גבוה כדי שאוכל להשפיע ולתרום לברה ולמדינה".

ח"כ, שר?
"זאת אופציה. אבל אתה יכול להיות מנכ"ל משרד ממשלתי ולהשפיע, אתה יכול להיות מנכ"ל הסוכנות ולהשפיע. והכי חשוב, לאיזה תפקיד ודרג שלא תגיע, להישאר בן אדם".

בפעם האחרונה שנפגשנו, חבשת כיפה. מה קרה?
"קודם כל כבר אין לי הרבה שיער ודבר שני, גיליתי לפני שנתיים שאפשר להיות יהודי גם בלי כיפה ואני דרך אגב עדיין שומר שבת ושומר מסורת".

ואשתך?
"היא עוד יותר דתיה ממני. היא לא אהבה כשהורדתי את הכיפה אבל נשארתי אותו אשר".

בני המשפחה שלך שפזורים ברחבי הארץ, הם גאים בך?
"מאוד".

ומה אתה מרגיש עכשיו, כמה שעות לפני הטיסה לאתיופיה?
"נרגש מאוד וחש את האחריות הגדולה שמוטלת על כתפיי".

הכתבה באדיבות עיתון "העיר כאן דרום".

צילום: פבל