הזיכוי מאשמת הרצח עוד מהדהד - אמיר בסטיקר זוכה מרצח איתי מור, למרות שהודה במעשה. הזעזוע הכל כך גדול מעצם המילים "מזוכה מאשמת רצח", הביאו לראשונה את האלמנה עמית להתייחס לזיכוי הרוצח וגם לספר במעט שעל ליבה מאז נרצח איתי. את הראיון הזה הצלחנו לקיים בקושי עם עמית, ובסיוע אחותה עינת, שמלווה אותה ברגעים הקשים מאז נרצח איתי, אנו מביאים את דבריה.

תגובתה של עמית מור (אנו מביאים את הדברים במלואם מבלי לגעת):

כיצד יתכן שאשב בבית המשפט ואשמע את המילה "זכאי" מפיו של השופט, לרוצח שלפני רגע הודה על המעשה הנתעב שלו. רוצח שלקח את חייו של אדם כל כך יקר ואהוב, אדם מיוחד שהיה מלא בטוב ואהבה, אבא למופת, בן זוג נפלא, אהוב חיי! שהיה החבר הכי טוב שלי במחצית מחיי. מעשה כל כך קשה שהפך את עולמי ואת עולמם של ארבעת הילדים הנפלאים שלנו, ילדים שכל יום שואלים על אבא שלהם, כל דקה ודקה מתגעגעים אליו... חוסר שלא נתפס.

כיצד אני מתמודדת?? הולכת במסע הזה, צועדת בצעדים איטיים.. צעד קדימה ו- 2 אחורה, כשלצידי ארבעת הילדים שלנו. למענם ורק למענם אלחם בכל בכוח... כל המסע הזה כשאיתי לצידנו, מלווה אותנו במסע הכל כך קשה הזה... המילים שלו, הרוח שלו, המוסיקה שכל כך אהב, הים, הגלים - אלחם למען ילדיי להראות להם שבתוך כל הרוע הזה קיים גם טוב. ממעשה אחד כל כך רע שפגש את חיינו גילינו גם כל כך הרבה טוב. אנשים, חברים, משפחה... כי רק אהבה תנצח. ככה איתי לימד אותנו וככה נמשיך!!!!"

עינת, האחות של עמית מתייחסת אף היא לזיכוי של הרוצח: "היה קשה מאוד לשמוע את ההכרזה על זיכויו של הרוצח" אומרת עינת ומוסיפה, "אנחנו לא היינו צד בתיק הזה וזה הדבר העצוב: המדינה היא זו שהגישה כתב אישום נגד הרוצח. אנחנו, נפגעי העבירה, פשוט נאלצים לצפות מהצד".

בקול מצמרר ובבכי אמרה עינת: "מתנו שוב, אחרי שמתנו בחודש ינואר כבר פעם אחת".

עשרה חודשים מאז הרצח - איך מתמודדים

את הדירה בבניין המגורים בו אירע הרצח עזבו עמית והילדים לפני חודשיים. עינת, אחותה של עמית, מספרת: "הצלחנו להעביר את עמית דירה לפני חודשיים. היה קשה לגור בבית הזה ולעבור בחדר המדרגות שמעלה זיכרונות כה קשים...אנחנו סוג של הכרחנו אותה לצאת משם".

איך מתמודדים ומתגברים עם הכאב?
"הדרך שלנו להתגבר היא להבין שזה גדול מאיתנו ויש כוחות גדולים יותר שפועלים - שיא הטוב פגש את שיא הרוע של אנשים!"

למרות הכאב, חוסר החשק ותחושת אי הצדק, הדרך שלהם היא להמשיך את איתי ואת דרכו: "עם כל הכאב אנחנו מרגישים שקיבלנו משימה, לגייס את כל הכוחות המתבקשים מתוך העצב שאנחנו שרויים בו. אז מגיע הרגע עם הילדים, שהדמעות נעלמות וממשיכים עם המשימות, הסקייטפארק, הגלישה, כל מה שהילדים צריכים ורוצים. איזו משימה הוא השאיר לנו בלעדיו. גם אחרי שהוא הלך הם כל כך ביחד, הם כל כך שייכים אחד לשני".

על הילדים אומרת עינת: "הילדים מאוד מזכירים אותו, באקסטרימיות ובספורטיביות הזו. איתי איתנו כל הזמן."

תגובת עו"ד רותי אלדר מהסיוע המשפטי, אשר ייצגה את משפחת המנוח מטעם תכנית סנ"ה (סיוע לנפגעי עבירות המתה):

"בני המשפחה לא חולקים על ממצאי הפסיכיאטר שעל פי חוות דעתו נמצא כי הנאשם לא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה, אולם מתקשים לקבל את השימוש במילה 'זיכוי' לרוצח, גם אם הוא לוקה בנפשו. נפגעי העבירה נאלצים להתמודד לא רק עם העובדה שיקירם נרצח, אלא גם עם העובדה שהרוצח לא ייענש, כאילו מעולם לא ביצע את המעשה. הנאשם, שנמצא כשיר לעמוד לדין, הודה בכל עובדות כתב האישום לאחר שבית המשפט הבהיר לו שהוא ״מודה בביצוע עבירה של רצח״. הכרעת הדין קובעת שהנאשם רצח את שכנו, אך מזכה אותו בשל מצב נפשי בעת ביצוע העבירה. הנאשם הותיר אלמנה וארבעה יתומים קטנים ומשפחה שלמה שנהרסה".