למרות הירידה בפשיעה – הנתונים כואבים מאוד


להאזנה לתוכן:

מתחילת השנה נדקרו בממוצע בכל חודש 7 בני אדם. צוותי מד"א הוזעקו מתחילת 2010 ל- 54 מקרים של אירועים שהוגדרו כאירועי דקירה. לפחות שלושה מקרים הסתיימו ברצח מזוויע. תת תרבות הסכין השתלטה על ילדינו. בני נוער יוצאים חמושים מבתיהם ולא מהססים לדקור על מנת להרוג

350 תיקים פליליים נפתחו לקטינים מתחילת 2010 , 133 מהם בגין עבירות אלימות. מדובר בנתונים נכון לחודש מאי.  בשנת 2009 נפתחו לכ-  864 קטינים תיק במשטרה. בסך הכל נחקרו עד לחודש מאי השנה 355 בני נוער ו- 97 תיקים הועברו לפרקליטות להמשך הגשת כתב אישום.

לפי נתוני מד"א, מתחילת שנת 2010 הוזעקו צוותי מד"א לפחות ל-54 מקרים של דקירות. 3 מקרי דקירות הסתיימו במותם של הפצועים לאחר שנדקרו בכל חלקי גופם ולמד"א וכוחות ההצלה לא נותר הרבה מה לעשות. מדובר בכ- 7 דקירות בממוצע בכל חודש. עיקר האירועים מתרחשים בסופי שבוע. רק בשבוע החולף שמענו על דוקר סידרתי שנעצר ע"י המשטרה ויועמד לדין, לאחר שהיה דוקר אנשים רק בגלל שהתעצבן מהם.

בעשור האחרון אנו עדים לעליה של יותר מ- 140% באירועי הסכינאות. אם בשנת נספרו בישראל סך כל של כ-250 פצועים מדקירות סכין שאושפזו לטיפול והשגחה. מתוכם 108 סבלו מפגיעות בטן שדרשו התערבות כירורגית. לעומת זאת, בשנת 2004 ספרו כמעט 600 מקרי פציעה מסכין, מתוכם 268 פגיעות בטן שדרשו התערבות כירורגית. הווה אומר – לא רק עלייה של 140% בנפגעי דקירות סכין, אלא גם עלייה של 150% באירועי הדקירה שנועדו לגרום לפציעות מוות. הנתונים נבדקו במחקר שנערך ביחידת הטראומה  במרכז הרפואי הלל יפה.

פרופ' יוחנן ווזנר אמר בכנס אותו אירגנה עמותת "עלם"- עמותה לנוער בסיכון, שדן בנושא הסכינאות וצריכת האלכוהול של בני הנוער: " מה אפשר לעשות כדי להפחית שתיית אלכוהול על ידי נוער וצעירים? מה אפשר לעשות כדי לחסל שימוש בסכין למעשי אלימות של נוער? חברי ועדת ההיגוי שכונסה להכנת הכנס, כולם בעלי ניסיון רב בעבודת נוער, הסכימו כולם כי נתונים יש, מרפא אין. בכנס הובאו ממצאים כמו כן חוקים ותקנות הנוגעים לשימוש בסכין וצריכת אלכוהול. ממצאים אלה מדגישים את חומרת התופעה ומרמזים על אוזלת ידינו לחסל אותה".

מה דוחף בני נוער להצטייד בנשק קר לפני יציאתם מהבית לביה"ס כמו למקומות בילוי או סתם לשוטטות ברחובות?

ד"ר ארנון אדלשטיין, קרימינולוג הפקולטה למשפטים, אוניברסיטה העברית חושב שיש לכך מספר סיבות:   

-          התרבות הישראלית הפכה לאלימה עם השנים (תוך ניטרול גורם הגידול באוכלוסייה) ובני נוער נחשפים אליה בכמויות גבוהות מכיוונים שונים.

-          תרבות השתייה- האלכוהול מוריד את סף הגירוי של השותה והוא ממהר להגיב באלימות בכל פעם שנדמה לו שפגעו בו או התייחסו אליו שלא כמקובל. זהו "אפקט שחרור המעצורים". ממצאים מחקריים אשרו הנחה זו: במקרי אלימות חמורים עד כדי רצח בישראל, נמצא שהתוקף היה שרוי בגילופין.

-          אובדן סמכות ותרבות הרחוב: בתרבות בה העולם שייך לצעירים, ההורים שואפים להתחבר לעולם הצעירים של ילדיהם, במקום שילדיהם ישאפו להצטרף לעולם המבוגרים. ההורים "הדמוקרטיים" שואפים להיות חברים של ילדיהם ולא הוריהם, אולי כתגובת היפוך לחינוך שעברו בעצמם. באופן טבעי, "חברים" נוטים שלא להציב גבולות ונוצרת ירידה בסמכות ההורית. במקביל, הרחבת הדגש על זכויות הילד, הותירה חלק מההורים שהתחנכו על ענישה פיסית, ללא כלים חלופיים להטלת משמעת.

-          "אמריקניזציה": מעבר לאובדן תחושת הביטחון האישי והזדהות עם דמויות אלימות, התרבות הישראלית סובלת מחוליים המאפיינים את התרבות האמריקנית שאימצנו בחדווה רבה. בני נוער לומדים שלא לדחות סיפוקים, תסכולים או איום כלשהו על שוויים העצמי, בעיקר בגיל הילדות וההתבגרות. במצב זה של "כאן ועכשיו", גם הפתרונות הופכים למיידיים: אין תהליכים, אין הבלגה, מוציאים סכין וסוגרים את החשבון.

הפתרונות שמציע ד"ר אדלשטיין: " ניתן לראות שהמצב בישראל מזכיר מאד תהליכים שהתרחשו בחברה האמריקנית עד אמצע שנות התשעים. המחקרים החדשים מארה"ב המראים על ירידה משמעותית בעבריינות הנוער, כולל אלימות. הסיבה היא הצבת הקהילה כגורם מרכזי בהורדת העבריינות. חיזוק קהילת המגורים והשבת הסמכות לדמויות משמעותיות בקהילה, הוכיחו עצמם כגורמים יעילים בפיקוח לא פורמלי על התנהגות של צעירים". במקביל מציע ד"ר אדלשטיין להחמיר את הענישה על נשיאה ושימוש בסכין ועל אלימות בכלל, כמו: עונש מינימום חובה.  

סימונה מורלי, מנכ"לית החברה העירונית למניעת התמכרויות והמלחמה באלימות, מציינת בהקשר זה שהנתונים מראים על ירידה של 50% באירועי אלימות באשדוד. יחד עם זאת, מורלי מציינת שאיש מגורמי החינוך, הרווחה והביטחון בעיר, אינו קופא על השמרים.

"התחלנו את פעילות עיר ללא אלימות ואנו צפויים להשתלב בה בקרוב", מספרת מורלי. לדבריה, הפעילות שמבוצעת במהלך כל השנה מנסה לתת מענה ולהאבק בתופעות האלימות בקרב בני הנוער. "הנוכחות של המשטרה, הביטחון העירוני והשיטור המשולב, במוקדי הנוער הוגברה. התחלנו בשנה שעברה עם סיירת הורים, הסעות של נוער וקמפיינים למניעת אלימות. בנוסף יעדנו מועדונים לבני נוער, הקמנו במות יוצרים, אירוע חוף ענק (הפוך על החוף). בנוסף לכל אלה אנו מבצעים איתור של בני נוער שזקוקים להכוונה מקצועית ודואגים להפנות אותם למקומות הנכונים".

בנוסף לכניסת אשדוד לפרויקט "עיר ללא אלימות", יוצאים בחברה העירונית למאבק באלימות בפיילוט בו תהיה מנחה קהילתית בשלוש מתנ"סים בעיר (בשלב הראשוני). אותה המנחה תיתן מענה להורים בבעיות שצצות בנושאי החינוך של בני הנוער וכן בבעיות סמים והתמכרויות. במידה והפיילוט יצליח, יורחב הפרויקט לכל המתנ"סים באשדוד.

פרויקט עיר ללא אלימות

תכנית 'עיר ללא אלימות' היא מודל עבודה חדשני להתמודדות עם כלל סוגי האלימות בישוב ברמה עירונית – מערכתית.

התכנית מבוססת על התמודדות מערכתית ברמה עירונית עם תופעות שונות של אלימות ובכלל זה אלימות במשפחה, אלימות בכבישים, אלימות בקרב מתבגרים, אלימות בבתי ספר ואלימות עבריינית, תוך זיהוי מכנים משותפים ובניית פתרונות לתופעות השונות, שיתוף פעולה בין גורמים מהמגזרים השונים, וגיוס כל המערכות המתמודדות עם הנושא (חינוך, רווחה, משטרה, בריאות) במטרה לפתור את בעיות האלימות בעיר.

התכנית פותחה על-ידי ד"ר אורלי אינס-קניג, ראש המטה המקצועי לתכנית  ונוסתה לראשונה בעיר אילת בה היא פועלת בהצלחה משנת 2004.

 

 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה