משחק העונה היה דרדלה רצינית
להאזנה לתוכן:
תגים:
משכן
בניגוד לרון קופמן שצועק כדי לצעוק או לפיני גרשון שמריץ דאחקות במודע כדי להצטייר כליצן, הלבה של שרף תמיד מתבשלת לאיטה ובטבעיות, מתפרצת בלי עזרים כימיים. כמובן, כשהוא על הקווים, לא על המסך. כי ברגע ששרף עובר לעמדת הפרשן, הכל נמחק. הוא יודע שמצפים ממנו לצעוק כי זה מה שכולם אצלו בערוץ עושים. הוא לא יכול לתקוף את התקשורת כי הוא חלק ממנה (מה שלא מפריע לו לטעון שהוא נרדף, רק שזה כבר נשמע הרבה פחות משכנע). יש לו ידע עצום בכדורסל, אבל בשידור של משחק גמר תיכונים הוא לא יכול להפגין אותו.
זו הסיבה שצביקה שרף צריך לחזור לטופ של הכדורסל, לעמוד על הקווים. ביורוליג, בפיינל פור, בגמר גביע המדינה. מה יותר חינני ממאמן כדורסל שרגע אחרי שעלה לגמר היורוליג שולח הודעות טקסט כאילו אין מחר לכל העולם ואשתו? מה יותר אותנטי מאדם שלעולם, באף ראיון אתו, לא ייתן לך תגובה קלישאתית ומייבשת? שרף הוא אחד ממתי המעט שעדיין סבורים שהעולם הזה מתחלק לטובים ולרעים, שאו שאתה בעדו או שאתה נגדו, דוגל בערכים הישנים של נאמנות ופטריוטיות למקום העבודה. כן, יש בו הרבה צדדים לא טובים שקצרה היריעה מלמנותם, האלימות המילולית ולעתים הפיזית שלו יכולה לגרום לאחרון תומכיו להסתייג ממנו, אבל בשורה התחתונה, צביקה שרף הוא איש שהספורט הישראלי צריך על הקווים. כזה שכדאי שיהיה שם בהצלחות ובכשלונות. זה הרבה יותר טוב מצביקה שרף הפרשן.
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
