חג השבועות הוא החג השני מבין שלוש הרגלים שבתורה. הוא חל בסיום ספירת העומר בת שבעת השבועות ואין לו תאריך קבוע בתורה. בלוח העברי הקבוע הוא חל תמיד בו’ בסיוון . בימי בית המקדש הוקרב בחג השבועות קרבן מיוחד שנקרא קרבן "שתי הלחם" והחל בו העונה של הבאת הביכורים. חז"ל זיהו את חג השבועות עם זמן מתן תורה ובהתאם לכך ממאפייני החג הם לימוד תורה ועשרת הדיברות. בדומה לכל יום טוב, אוסרת התורה עשיית מלאכה בחג השבועות. חג השבועות הוא החג היחיד מבין שלוש הרגלים שאין לו חול המועד. יש שהסבירו עובדה זו בכך שחג השבועות חל בתקופה בה יש עומס חקלאי רב, בקצירת התבואה ועיבודה ולכן התורה קבעה לו יום אחד בלבד. אולם לאחר החג יש עוד שישה ימים שאינם חלק מהחג, אך מיועדים להבאת קרבנות על ידי עולי הרגל.

מקורו של השם שָבוּעוֹת על שם שבעת השבועות שסופרים מיום הנפת העומר עד חג זה. שם זה מופיע בתורה מספר פעמים. נוסף על השם הזה ישנם לחג עוד מספר שמות הקושרים את החג לקופת הקציר והבאת קורבן הביכורים: חג הקציר וחג הביכורים. היות ועל פי המסורת לפיה ביום זה נערך מעמד הר סיני, שבו אלוקים התגלה אל ישראל סביב להר במעמד נבואי-היסטורי חד פעמי, והורה להם את עשרת הדברות , קוראים לחג השבועות גם חג מתן התורה ויום הקהל.

ממנהגי החג הבולטים הם : לימוד התורה כל הלילה, אכילת חלב, עריכת טקס הביכורים וקריאת מגילת רות. בליל החג נוהגים להישאר ערים וללמוד תורה במה שקרוי תיקון ליל שבועות. על פי המסורת, בני ישראל האריכו בשינה ולא התעוררו בזמן למתן תורה, ומשה היה צריך לעבור ולעוררם, וכתיקון התקבל המנהג ללמוד כל הלילה ולהיות ערים בבוקר ומוכנים למתן התורה. על פי החסידות והקבלה, יש ערך מיוחד ללימוד התורה בלילה זה, ויש בכוחו להשפיע על איכות הלימוד במהלך כל השנה שאחריה.

למנהג אכילת מוצרי החלב בשבועות הסברים רבים. אחד ההסברים קשור לעת קבלת תורת השם ע"י בני ישראל .לאחר קבלת התורה בני ישראל לא יכלו לאכול מיד בשר, כי נדרשות לכך הכנות רבות כמו הכשרת הכלים, בדיקת הסכין, שחיטה ועוד. הם לא היו ערוכים לכך, ולכן אכלו מאכלי חלב. טעם נוסף הוא שבמתן תורה, בני ישראל מתעלים למדרגה הרוחנית הגבוהה של אדם הראשון קודם חטא עץ הדעת ואי אכילת בשר מסמל מעמד זה. הסבר נוסף ואולי הכי יפה, הוא שהחלב מסמל את הנתינה של הגדול לקטן, של אם לבנה, ובדומה לכך התורה היא מתנה של ה’ לעמו ‏‏.

בנוסף לקריאת התורה נהוג ברוב קהילות ישראל לקרוא במגילת רות, העוסקת ברות, גיורת מואבייה שהצטרפה לעם ישראל וממנה נולד דוד המלך. הסיבה הפשוטה היא שעיקר סיפור המגילה התרחש בתקופה זו של השנה, בימי קציר חיטים. יש הנוהגים גם לקשור את מלכות בית דוד שיצאה מרות אל מתן התורה, שבה הצטוו ישראל להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". כמו כן, קריאתה דווקא בחג זה של קבלת תורה מדגישה את האוניברסאליות של התורה, שכל הרוצה לקבל את התורה יוכל לעשות זאת,  גם אם הוא ממואב, עם שהיה אויב מר וקשה לעם ישראל באותה תקופה. 

חג שמח!