ברח' אילת 15 לא זוכרים מציאות אחרת. הביוב במקום זורם לו חופשי באין מפריע ויוצר בריכות ריחניות שמושכות יתושים, חולדות ומחלות. בבניין מתפורר שנראה שאוטוטו הוא הולך ליפול, מתגוררים עשרות אנשים בתנאים לא תנאים. קירות הבניין מתפוררים, היסודות שאמורים להחזיק את הבניין מפוררים רובם עם חורים בכל חלקי הבניין. 47 שנה שעומד על תילו הבניין והתשתיות הישנות, שנבנו בתקנים של המאה שעברה, קורסות ללא הפסקה ולדיירים אין כסף לממן התיקונים. בלית ברירה הם ממשיכים לחיות בשלולית ביוב וזוהמה.

מדובר במשפחות ממצב סוציו אקונומי נמוך, משפחות חד הוריות, קשישים ועולים. ילדיהם נאלצים לחיות בתנאים קשים אלה. האחריות על הביוב היא על הדיירים, אך מצבם הקשה אינו מאפשר להם לטפל במפגעים חמורים אלה שחוזרים על עצמם שוב ושוב. המראות במקום מזכירים מחנה פליטים מהסוג המוזנח ביותר.

הזבל והלכלוך במקום שולטים בכל פינה. מפינת הישיבה שהייתה במקום בעבר, נותרו רק מספר קורות עץ מתפוררות, שאר הספסל כבר התפורר מזמן. מגרש הקטרגל השכונתי שבמקום מזכיר מגרשים שכונתיים שאנו רואים בטלוויזיה במדינות העולם השלישי. במקום מושלכת פסולת ע"י תושבי השכונה שהפכו את החצר האחורית שלהם לפח אשפה אחד גדול.

אביבה- אם חד הורית לשלושה ילדים, מספרת על עשרות פניות לכל גורם: משרד הבריאות, עיריית אשדוד ועמיגור אבל כל אחד מפנה אותם לשני. "שבע שנים שאנחנו מתמודדים עם זה. מסדרים ואחרי יומיים זה חוזר. יש לנו חולדות באורח קבע בבניין. פעם אחת נאלצתי לברוח שלושה ימים מהבית". דיירת אחרת מספרת שילדיה לא יכולים לצאת מהבית: יש לי תינוק ואני לא יכולה לפתוח את החלון בבית. יש יתושים, חולדות בחדר המדרגות, אף אחד לא איכפת לו שאנחנו חיים ככה. בבקשה, אנחנו מתחננים, אין לנו אפשרות לעשות זאת באופן עצמאי. שיטפלו בבעיה פעם אחת ולתמיד ויורידו לנו בחשבונות הארנונה. יש פה אנשים חולים ומבוגרים שזקוקים לסיוע הזה".

לפני מספר חודשים העירייה קנסה את דיירי הבניין בגין הביוב והלכלוך. אבל זהו כמובן איננו הפיתרון. הדיירים רוצים לטפל במפגעים אבל ידם אינה משגת. גם עם יקנסו אותם בכל חודש או בכל שבוע, זה לא ישנה כהוא זה, מהסיבה הפשוטה שאין להם כסף.

"אנחנו רוצים שד"ר לסרי יבוא לביקורת וייראה איפה אנחנו גרים. אם הוא היה במקומנו, הוא לא היה גר פה לשנייה. שיבוא ייראה מה קורה פה", אומרים הדיירים בבניין.

בעבר, כאשר רוב הבתים היו שייכים לדיור הציבורי, היה מי שדואג לאוכלוסיה קשת יום זו. אך המדינה, בצעד חכם מבחינתה, יצאה במכירת חיסול של הבתים הרעועים האלה, בתי השיכון הציבורי. בהבטחות ופיתויים, שכנעה המדינה את האוכלוסיות הקשות האלה לקנות את בתיהם "במחיר מציאה", הבתים נקנו ע"י אוכלוסיות קשות יום שאינן מסוגלות מבחינה כלכלית לעמוד בנטל אחזקת הבית, במיוחד שמדובר במבנים ישנים שסובלים מתקלות רבות.

תגובת עיריית אשדוד: " בבית זה קרסה תשתית הביוב בתחום הפרטי. מן המפורסמות הן כי עיריית אשדוד מזה תקופה ארוכה מטפלת באופן מסודר ועפ"י חוק ובהתאם לתקציב נתון בשטחים פרטיים בהם קרסה תשתית והאוכלוסייה אינה מסוגלת לשאת בנטל הטיפול, כאן נכנסת הרשות המקומית ומטפלת בתשתית ומחייבת בעלות טיפול את תושבי המקום. במקרה דנן, מדובר באחד הבניינים שהטיפול בתשתית הינו בתוכנית העבודה, בה התהליך לא נעשה ביום אחד. עיריית אשדוד ערה למצב עוד טרם פנייתך וכחלק מתוכנית כוללת רב שנתית המופעלת באמצעות המוקד העירוני. אגב, העירייה ביצעה ניקיון כללי בחודשים האחרונים פעמיים -  בכל השטח הפרטי המדובר".

[gallery]