הייתי כקורבן פסח
להאזנה לתוכן:
מאת: אייל בן שמחון
יום רביעי בבוקר היה מהרגעים המותחים ביותר שהיו לי השנה - הייתי רק כפסיעה לפני עלותי למשקל הדיגיטאלי. שבוע של פורענות עבר על בטני העמוסה ועתה הגיע רגע הקראת גזר הדין!
הרבה לפני אותו שבוע עמוס הייתה לי כוונה כנה להפחית ממשקלי כ-4-5 קילו. אימא'לה! כמה אני אצטרך להוריד עכשיו!?
לפני שרגלי הראשונה דרכה על המשקל, ניסיתי לשחזר את שבוע החג שברוך השם עבר:
ליל הסדר
אימא שלי טרחה ועמלה במשך שבוע שלם להכין מגוון סוגי דגים כמספר האבות, מספר סוגי בשרים כימי שבתא וסלטים ככוכבי השמיים! כמצווה בעשרת הדיברות, כיבדתי את אימי וטעמתי כמעט מהכל.
אבל עכשיו, החג רק התחיל:
למחרת בצהריים
בצהרי החג התארחנו אצל בת דודתי איילה. איילה היא "מאסטר קוזינה" בבישולים. לשמחתי או שלא, היא הכינה כל מה שאני אוהב. מאחר ואני אוהב הרבה דברים, נשכבתי בסיום הארוחה על הכורסא חסר אונים וחסר אופי.
איילה ניצלה את התנוחה שלי כדי להצמיד לידי צלחות פיצוחים טריים, פירות העונה ומיני מתוקים שאת שמם הדחקתי מזיכרוני מסיבות פסיכולוגיות/טראומטיות.
טוב, עד כאן זה היה הצד של משפחתי. עכשיו הגיע התור של צד אשתי!
שבת
במהלך השעות הספורות שנותרו לכניסת השבת ניסיתי לשכנע את אשתי שאולי לשם שינוי רצוי לוותר על ארוחות השבת כהלכתן?! תיאורטית היא הסכימה איתי, מעשית זורם בה דם ספרדי מהמובן המשמין של המילה.
לכבוד האורחים שהצטרפו היא גם הוסיפה גיוונים קלוריים שספק אם יתאדו אי פעם מבטני המעונה. שישי בערב חלף, כמוהו חלפה/טפחה לתפארת מסורת ישראל - ארוחת שבת בצהריים. המצות של חול המועד לא נשארו יתומות בארון... והנה הגיע לו החג השני.
חג שני
יום ראשון בערב חג שני זה התור של חמותי! הברכה הייתה קצרה, הארוחה לא!
למחרת, יום שני, התעוררתי על הספה (אני לא זוכר איך הגעתי לשם) לנגד עיניי נגלו לי יהודיות כשרות המוכרות לי היטב, עורכות את שולחן החג לארוחת הצהריים.
מניסיוני הבנתי שאין ברירה, אם אני רוצה להימנע מסכסוך משפחתי עלי להקריב את גופי לעולה כ"קורבן פסח".
ספק נתמך, ספק נדחף על ידי אשתי, הרכיבו אותי לשולחן. המוח שלי אמר תירגע! אבל ידיי פעלו כבכישוף, באופן מכני, כמתוך הרגל והחלו לטייל בין הסלטים לבשרים. כאשר ניסיתי לסרב להן, הן התנהגו כאימא לילד קטן ועשו לי אווירון.
והנה הגיע ערב המימונה
מימונה זהו חג שלא מזמינים אותך אליו אבל ווא עליך אם לא תבוא!
משנה לשנה המופלטות משתכללות ונראות לי יותר ויותר כאריזה טעימה לחמאה! רק חבל שהאריזה היא פצצת קלוריות בפני עצמה וחובה לדחוס בה גם המון דבש!
בעיה לא פחות כואבת היא העובדה שאתה לא יכול לאכול רק מופלטה אחת - אם תעשה כן... תעליב את בעלת הבית שלהזכירכם היא מרוקאית ומהזן העתיק! עכשיו לך תסביר בבית השני והשלישי שתבקר באותו הערב שכבר אכלת מופלטה אצל ההיא...
אם נדלג על סיפורי המנגל של יום שלישי נגיע מהר יותר ליום רביעי - יום הדין!
היום בו אני עומד לעלות על המשקל. עוד רגע רגלי השנייה עומדת לדרוס את המשקל (כבר ברגל הראשונה הבנתי את הרמז לבאות) הבטתי במשקל, הבטתי שנית, זה נראה לא קל...
המספרים על המשקל נראו לי גבוהים מדי, לא כל כך אופטימיים, הבטתי במשקל שוב והאותיות הקטנות צדו את עיניי. הרמתי את המשקל והבטתי בו מקרוב – זהו! ידעתי! הרגשתי הקלה - המשקל הוא - "made in china " הם הבעיה לא אני! מה הסינים האנורקסים האלו מבינים במשקל??? מילא הם לא מבינים במשקל אבל לפחות שיהיו מנומסים... ככה ? לזרוק לאנשים בשורות מפוצצות ישר לפנים?? ממש חוצפנים!
לקחתי את המשקל ואפסנתי אותו בארון. אני אלמד את הגויים האלו שאסור להעליב יהודי שבסה"כ רצה לחגוג את חג הפסח כהלכתו.
אפשר לחשוב שהבודהה שלהם נראה יותר טוב...
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
