כליפא גבאי (63), עבד במשך 43 שנה בנמל אשדוד. הוא החל את עבודתו בנמל בגיל 16, תחילה כפועל בבניית הנמל, ולאחר מכן כסוואר וכמפעיל ציוד מכני. לאחר שעבר הכשרה מתאימה בשנת 1974, עבד כמפעיל עגורן (מנופאי) עד לשנת 2003. בעקבות התדרדרות במצבו הבריאותי, בשנת 2004 ניצל כליפא ימי מחלה ולא עבד. בשנת 2005 עבד כליפא כמחלק תה במועדון מפעילי ציוד מכני בנמל וביום 31.12.2005 פרש לגמלאות (פנסיה מוקדמת) בשל מצבו הרפואי.

בשנת 1999 החל כליפא לסבול מתופעות של קוצר נשימה ושיעול יבש וטורדני, אשר הלך והחמיר עם השנים. בבדיקות שערך בקופת החולים שלו, הוא אובחן כסובל ממחלת סמפונות, ברונכיטיס כרונית משנית לעישון, וקיבל טיפול רפואי התואם אבחנה זו, שלא שיפר את מצבו.

צילום חזה שהוא ביצע בשלהי 1999, כבר הצביעה על כך שהוא סובל ממחלת ריאה אינטרסטיציאלית (בין-רקמתית), הידועה גם כמחלת לייפת (פיברוזיס) ריאתית, ומחייבת הפנייה לרופא ריאות ולביצוע סדרת בדיקות מקיפה., אך כליפא לא קיבל טיפול מתאים. אך הפניה כזאת לא נעשתה וכליפא המשיך לסבול ללא טיפול ראוי.

במשך השנים ממשיך כליפא לבצע צילומי חזה שממשיכים להצביע על המחלה ממנה הוא סובל. רק בשנת 2004, ארבע וחצי שנים אחרי הצילום הראשון שביצע, טרחו רופאי הכללית להפנות אותו לרופא מומחה, ורק אז החל לקבל טיפול רפואי התואם את המחלה. גם מומחי הכללית הודו כי ניתן היה לאבחן את המחלה כבר בסוף 1999 וכי מדובר באיחור באבחון.

האיחור באבחון גורם להתדרדרות קשה במצבו הבריאותי של כליפא. במהלך 2006 הוא עובר השתלת ריאה ונקבעת לו נכות של 100%. בכתב התביעה שהגיש כליפא באמצעות עו"ד יעקב אביעד ממשרד אביעד, סרן ושות', הוא מציין כי בעקבות האבחון המאוחר של המחלה והעדר קבלת טיפול רפואי מתאים, פחתו סיכויי ההחלמה שלו ונגרם לו נזק בלתי הפיך.

רופאת המשפחה של גבאי, ד"ר דיאנה כץ, הודתה בעדותה כי צילומי הרנטגן של החזה שנעשו לו במהלך השנים אכן הדגימו מחלת ריאה, אולם היא לא חשדה כי הוא סובל ממחלה אינטרסטיציאלית, אלא הניחה כי יש לו החמרה של מחלת ריאות כרונית, בהיותו מעשן כבד.

שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה רביד, ציין בפסק דינו: " אבחון התובע כסובל ממחלת ריאות כרונית (מחלת סימפונות) במהלך כל השנים האמורות, חרף פניות חוזרות של התובע ותלונות תכופות על שיעול וקוצר נשימה, היה שגוי וסתר סטנדרט הטיפול הרפואי הסביר באותה עת. נוכח הישנות הסימפטומים וההחמרה במצבו של התובע, צריכה הייתה ד"ר ד' כץ, למצער, להפנות את התובע לבירור יסודי ומקיף יותר אצל רופא מומחה בתחום הריאות. בנסיבות העניין, סבורני כי לא רק שד"ר ד' כץ כשלה בהסקת המסקנות הנכונות מממצאי צילומי הרנטגן וכתבי הפענוח, בהם צוינה במפורש תמונת מחלת ריאה אינטרסטיציאלית, אלא כלל לא גילתה יוזמה בבירור המצב הרפואי-עובדתי לאמיתו, כמתחייב, לרבות הפנייתו לבירור יסודי. ממילא, יש לראות את ד"ר ד' כץ כמי שהתרשלה בהחלטה על דרך הטיפול והטיפול עצמו שניתן לתובע".

עוד ציין השופט רביד כי הוכח ברמה של מאזן ההסתברויות כי "אבחון מוקדם של מחלת הריאה היה מונע את הנזק הבלתי הפיך שנגרם לראיותיו" של גבאי. "זאת, בצד הרחקתו ממקור החשיפה לחומרים מזיקים בנמל ומתן טיפול רפואי התואם את מהלך המחלה, שהיה בו כדי להביא לריפוי מלא של המחלה".

סך הפיצוי שנפסק לגבאי בגין נכותו הוא כ-4.3 מיליון שקל, מהם ינוכו תגמולי הביטוח הלאומי שקיבל בעבר ושיקבל בעתיד. קופת-חולים כללית גם חויבה בהוצאות המשפט וכן בשכר-טרחת עורך דין בשיעור 20% מסכום הפיצוי.

בסופו של פסק הדין, מותח השופט רביד ביקורת נוקבת על התנהלותה של שירותי בריאות כללית במשפט, דבר שהביא להתארכות הדיון המשפטי שלא לצורך. " הואיל והתנהלות הנתבעת בהליך דנן הביאה להתמשכות ההליך המשפטי שלא לצורך, מצאתי לחייבהּ בהוצאות נוספות", מציין רביד ופוסק על 'כללית' לשלם קנס של 50 אלף ₪ לאוצר המדינה ועוד פיצוי של 50 אלף ₪ לכליפא. יש לציין שבמהלך המשפט כבר קנס השופט ב-20 אלף ש"ח את ה'כללית' על הסחבת שהיא נקטה.