תכלת נולדה באשדוד לאיתן וגלדיס, ואחות קטנה לליאל. כשהייתה בת שלוש, עברה עם משפחתה לקיבוץ בארי, שם גדלה והתחנכה.

כחודש לאחר המעבר, נפגעה יחד עם אמה מרסיסי קסאם, אירוע שהותיר רסיס ברגלה למשך חייה.

בשנת 2008 עברה המשפחה להתגורר בקיבוץ אורים, שם המשיכה את חייה בקהילה.

היו לה אופי בוגר לגילה ואישיות מעשית, דעתנית, אסרטיבית ורודפת צדק. כנערה רגישה, שימשה עבור סובביה כאוזן קשבת והעניקה עצות מיטיבות.

תכלת הייתה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד" – תחילה כחניכה ובהמשך גם כמדריכה. אלה, מדריכתה בתנועת הנוער, סיפרה שבלטה כנערה כנה, אמיתית ואנושית, כזאת שכולם רוצים להיות בחברתה, מדריכה מסורה שאוהבת את חניכיה.

עם שמחת החיים שלה והאור שהפיצה, היו לה חברים רבים – מהקיבוצים והמושבים שבסביבה, וגם מחבורה שהתגבשה בתנועת הנוער והמשיכה להיות פעילה אחר כך. ביום בו מלאו לה שמונה-עשרה היא טסה עם חברותיה לפאפוס שבקפריסין, כן הספיקה להגשים חלום ולנסוע לסיני.

תכלת אהבה מסיבות והוקסמה מהטבע. עם חבריה וחברותיה יצאה לפק"לים של קפה בגבעת הכלניות הסמוכה לאורים, לצפות בשקיעות המרהיבות של הנגב, לשכב על גג חדר האוכל ולהביט בכוכבים, ולנהל שיחות נפש תוך כדי טיולים ליליים מסביב לקיבוץ.

מאז שקיבלה רישיון נהיגה היא יצאה לעיתים קרובות לאכול סושי בערבים או לחוף זיקים שכל כך אהבה.

ביולי 2023 החלה תכלת שנת שירות כבמב"חית (בת משק בשנת שירות) בבית התינוקות של הקיבוץ, לצד דנה בכר ז"ל.

ביום שבת, 7 באוקטובר, התעוררה למשמע קולות הנפץ והחלה להתכתב עם אמה, תוך שהיא מציינת כי דור, בן זוגה, שומר עליה.

זמן קצר לאחר מכן, הקשר עימה נותק. במשך עשרה ימים הוגדרה כנעדרת, עד שהתקבלה הבשורה הקשה על מותה – והיא רק בת 18.

תכלת פישביין נרצחה על ידי מחבלים בקיבוץ בארי בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בת שמונה-עשרה בהירצחה.

הים היה אחת מאהבותיה ולכן החליטה אימה להביאה למנוחת עולמים סמוך אליו, בבית העלמין שבקיבוץ געש

כעת תכלת פישביין ז"ל תובא למנוחות ביום חמישי בבית העלמין בקיבוץ אורים, בליווי בני משפחתה, חברים ותושבי הקהילה הכואבים את לכתה.

יהי זכר. ברוך