אירוע משפחתי קשה שהתרחש בבית משפחה באשדוד הגיע לאחרונה לסיומו בבית משפט השלום באשקלון, בגזר דין שמציג את המתח שבין חומרת האיומים בתוך המשפחה לבין הניסיון לאפשר לצעיר שהסתבך לראשונה בפלילים להמשיך בהליך השיקום שעבר.

הצעיר, בשנות ה-20 לחייו וללא עבר פלילי, הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות איומים.

על פי כתב האישום המתוקן, בינואר 2025 התפתח ויכוח בינו לבין אביו, לאחר שהאב ביקש ממנו לקבל טיפול רפואי.

במהלך הוויכוח איים הצעיר על אביו. אחיו, ששמע את הדברים מחדרו, יצא והתערב, ואז הופנו האיומים גם כלפיו.

האירוע החריף כאשר הצעיר נכנס לחדרו, לקח סכין והרים את ידו לעבר אחיו.

כאשר אביו הודיע כי הוא מזמין משטרה, השליך הצעיר את הסכין לרצפה.

המדינה ביקשה מאסר

בשלב הטיעונים לעונש ביקשה התביעה לקבוע מתחם ענישה שינוע בין שבעה חודשי מאסר, שניתן יהיה לרצות בעבודות שירות, לבין 18 חודשי מאסר בפועל.

התביעה הדגישה את הפגיעה בביטחונם ובשלוותם של בני המשפחה וטענה כי ללא הקפדה על מעקב וטיפול קיים סיכון לביצוע עבירות דומות.

מנגד, ההגנה הציגה בפני בית המשפט תמונה אישית מורכבת בהרבה.

לטענת הסנגור, הצעיר היה אמור לעבוד באבטחה במסיבת הנובה, אולם בשל נסיבות שהוצגו לבית המשפט, חברו עבד במקומו ונרצח במתקפת 7 באוקטובר. ההגנה טענה כי בעקבות האירועים חלה הידרדרות במצבו הנפשי והוא אף נזקק לאשפוז ולטיפול.

חשוב להדגיש כי בית המשפט לא קיבל את הטענה שלפיה מצבו הגיע לכדי קרבה לסייג לאחריות פלילית.

בחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה נקבע כי התנהגותו בעת האירוע לא נבעה ממחלת נפש באופן ששולל את אחריותו למעשיו, וכי הוא היה מסוגל להבין את מעשיו ולעמוד לדין.

עם זאת, בית המשפט כן קבע כי מצבו הנפשי המורכב, חוסר האיזון התרופתי והיעדר טיפול מתאים באותה תקופה היו חלק מהרקע שהוביל לביצוע המעשים, ולכן יש מקום לתת לכך משקל במסגרת הענישה.

מכאן החל השינוי

מה שהכריע בסופו של דבר את הכף בשאלת העונש היה התהליך שעבר הצעיר לאחר האירוע.

מתסקירי שירות המבחן עלה כי הוא השתלב במסגרת שיקום, קיבל ליווי וטיפול, השתתף בטיפול בתחום ההתמכרויות, מסר בדיקות שתן נקיות והקפיד על טיפול ומעקב.

שירות המבחן התרשם כי הוא לוקח אחריות על מעשיו ומביע חרטה, ובהמשך אף קבע כי הסיכון להישנות עבירות דומות הצטמצם והמליץ להעדיף ענישה שיקומית.

בית המשפט נתן משקל גם לכך שמדובר בצעיר יליד 2001, ללא עבר פלילי, שעבר טיפול במסגרת סל שיקום ובליווי עמותת אנוש והיחידה להתמכרויות באשדוד.

השופטת דגנית משעלי ביטון התרשמה כי לא מדובר באדם הנטוע בעולם העברייני, אלא באירוע חריג בחייו, וכי הליך השיקום שעבר מצדיק חריגה לקולא ממתחם הענישה הרגיל.

ביקש למחוק את ההרשעה – בית המשפט סירב

לצד הבקשה להקל בעונשו, ביקשה ההגנה מבית המשפט גם להימנע מהרשעתו, בין היתר בשל החשש שהרשעה פלילית תפגע ביכולתו להשתלב בעתיד בעבודה.

כאן בית המשפט הציב גבול.

השופטת קבעה כי מעבר לאיומים המילוליים, הצעיר לקח סכין ואיים באמצעותה על אחיו – נסיבה המקשה על סיום ההליך ללא הרשעה.

בנוסף, לא הוצגה הוכחה לנזק תעסוקתי ממשי וקונקרטי שייגרם לו כתוצאה מההרשעה, ולכן הבקשה לבטלה נדחתה.

לא יישלח למאסר – כל עוד לא יסתבך שוב

בסופו של דבר החליט בית המשפט להשאיר את ההרשעה על כנה, אך לא לשלוח את הצעיר למאסר בפועל.

נגזרו עליו שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שאותם ירצה רק אם יעבור בתקופה זו עבירת אלימות מסוג עוון.

בנוסף הוטל עליו צו מבחן למשך שנה והתחייבות כספית בסך 1,500 שקל להימנע מביצוע העבירות שבהן הורשע.

בכך בחר בית המשפט מצד אחד שלא להקל ראש באיומים ובשימוש בסכין בתוך המשפחה, ומצד שני לתת לצעיר אפשרות להמשיך בדרך הטיפולית שבה החל – מבלי לשלוח אותו בשלב זה אל מאחורי סורג ובריח.