בית משפט השלום בבאר שבע הכריע בפרשה הקשה שהחלה בתאונת עבודה קטלנית בנמל אשדוד בפברואר 2020, שבה איבד עובד נמל את חייו לאחר שנפגע מגלילי מתכת כבדים במהלך פריקת מטען מאונייה.

לאחר הליך משפטי ממושך, שכלל שמיעת עדים, בחינת נהלי העבודה בנמל וניתוח נסיבות התאונה, קבע השופט אמיר דורון כי האתת שהיה אחראי על צוות העובדים בתוך האונייה התרשל באופן שגרם למותו של העובד, והרשיע אותו בעבירת גרימת מוות ברשלנות.

לעומת זאת, מנהל העבודה שהיה ממונה על הצוות זוכה מחמת הספק, לאחר שבית המשפט קבע כי התביעה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר שהיה אחראי מבחינה פלילית לתוצאה הקטלנית.

את מנהל העבודה ייצג עורך הדין מיכאל בוסקילה, סנגור פלילי ותיק בעל ניסיון של כ-30 שנה, אשר ניהל את קו ההגנה וטען כי לא ניתן לייחס למרשו אחריות למעשים שבוצעו בעומק האונייה, ללא ידיעתו.

גלילי מתכת במשקל של עד 12 טונות התגלגלו ופגעו בעובד

האסון התרחש בפברואר 2020, במהלך עבודות לפריקת גלילי מתכת מהאונייה MAGIC SEAS שעגנה בנמל אשדוד.

העבודה התבצעה בתוך מחסן המטען של האונייה, שם אוחסנו גלילי מתכת במשקל של 9 עד 12 טונות כל אחד, כשהם מסודרים בשורות ובשכבות.

מדובר בעבודת פריקה מורכבת ומסוכנת, המחייבת הקפדה על נהלים שנועדו למנוע תזוזה או התגלגלות של הגלילים הכבדים לעבר העובדים.

במהלך העבודה השתחרר אחד הגלילים, התגלגל ופגע בגליל נוסף, שפגע בעובד שהיה בתוך האונייה.

העובד נפצע באורח אנוש ופונה לבית החולים כשהוא סובל מפגיעות קשות. למרות מאמצי ההצלה, מותו נקבע בהמשך אותו היום.

בעקבות התאונה נפתחה חקירה משותפת של גורמי האכיפה והפיקוח, וביוני 2023 הוגש כתב אישום נגד שני עובדי נמל: האתת שהיה אחראי על פעילות צוות הפריקה בתוך האונייה, ומנהל העבודה שהיה ממונה עליו.

לשניים יוחסה עבירה של גרימת מוות ברשלנות.

האתת נהג במלגזה ללא הסמכה והזניח את הפיקוח על העובדים

בהכרעת הדין, המשתרעת על פני 71 עמודים, בחן בית המשפט את התנהלותם של שני הנאשמים ואת הקשר בין פעולותיהם לבין התאונה הקטלנית.

ביחס לאתת קבע בית המשפט כי הוכחה שורה של כשלים משמעותיים בהתנהלותו, ובראשם החלטתו לנהוג במלגזה אף שלא הייתה לו הסמכה לכך מטעם הנמל.

האתת היה אמור לפקח על עבודת צוות הסוורים בתוך האונייה, לכוון את פעולות הפריקה ולוודא שהעובדים נמצאים במקום בטוח בעת הנפת המטענים.

אלא שבפועל, כך נקבע, הוא נטל על עצמו גם את תפקיד נהג המלגזה, ובכך פגע ביכולתו לפקח באופן רציף על בטיחות העובדים.

השופט הדגיש כי גם אם האתת לא נהג במלגזה ברגע המדויק שבו התרחשה התאונה, עצם עיסוקו הכפול פגע ביכולתו להקדיש את מלוא תשומת הלב הנדרשת למתרחש בסביבתו.

בהכרעת הדין נקבע: "הנאשם 1 חבש 'שני כובעים' בו-זמנית".

בית המשפט הסביר כי החלטתו של האתת לנהוג במלגזה, במקביל לאחריותו על בטיחות העובדים, הייתה בעלת משמעות מרכזית בהתרחשות האסון.

בנוסף, נקבע כי במהלך הפריקה נוצר בתוך האונייה מדרון תלול ומסוכן של גלילי מתכת כבדים, במקום לפרוק את המטען באופן שהיה מונע את היווצרות הסיכון.

בית המשפט מצא כי האתת לא הקדיש את הקשב הנדרש לפיקוח על העובדים, וכתוצאה מכך לא הבחין בזמן שהעובד שנהרג יצא ממקום המחסה אל אזור הסכנה.

השופט קבע כי מחדל פיקוחי זה היה גורם מרכזי בתוצאה הקטלנית.

בית המשפט דחה את הטענה: "כך עובדים בנמל"

במהלך המשפט טענה ההגנה של האתת כי שיטת הפריקה שבה נעשה שימוש הייתה נהוגה בנמל במשך שנים, וכי מבנה האונייה לא אפשר לפרוק את גלילי המתכת בשיטה המקובלת של שכבה אחר שכבה.

אלא שבית המשפט דחה את הטענה שלפיה שיטת עבודה שהפכה לנוהג בנמל יכולה לפטור עובד מאחריות להפרת הוראות בטיחות.

השופט קבע כי גם אילוצים תפעוליים או ליקויים מערכתיים אינם מאפשרים לעובדים להתעלם מסיכונים בטיחותיים ממשיים.

בהכרעת הדין נכתב כי האתת היה צריך לצפות את הסכנה שבהתגלגלות גלילי מתכת במשקל של טונות בתוך מחסן מטען משופע.

בית המשפט קבע כי החלטותיו של האתת יצרו את הסיכון שהתממש במותו של העובד.

בסיום הכרעת הדין קבע השופט כי אשמתו של האתת הוכחה מעבר לכל ספק סביר, והרשיע אותו בעבירת גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין.

מדוע זוכה מנהל העבודה?

לצד הרשעת האתת, הגיע בית המשפט למסקנה שונה ביחס למנהל העבודה שהיה ממונה עליו.

הפרקליטות טענה כי מנהל העבודה לא פיקח כנדרש על הצוות, לא וידא שעבודות הפריקה מתבצעות בהתאם לנהלים ולא מנע את השימוש במלגזה על ידי עובד שלא הוסמך לכך.

אלא שבמהלך המשפט הציג סנגורו של מנהל העבודה, עו"ד מיכאל בוסקילה, שורה של ראיות ועדויות שנועדו להראות כי מרשו לא ידע על הפעולות המסוכנות שבוצעו בתוך האונייה, ולא יכול היה למנוע אותן בזמן אמת.

בין היתר נטען כי במועד התאונה היה מנהל העבודה אחראי במקביל על כ-60 עד 70 עובדים, שפעלו במספר מוקדים שונים בנמל, חלקם במרחק ניכר זה מזה.

ההגנה הדגישה כי האחריות הישירה על הפעולות בתוך מחסן המטען של האונייה הייתה מוטלת על האתת, וכי לא ניתן לדרוש ממנהל עבודה להימצא פיזית בכל רגע בכל אחד ממוקדי הפעילות שעליהם הוא מופקד.

עוד נטען כי האתת החליט על דעת עצמו לנהוג במלגזה, מבלי שמנהל העבודה ידע על כך.

במהלך המשפט הצביעה ההגנה גם על עדויות עובדים שתיארו את מנהל העבודה כאדם המקפיד על הוראות הבטיחות. אחד העובדים אף תיאר אותו בעדותו כ"הכי קפדן שיש".

השופט: לא הוכח שמנהל העבודה ידע על הסכנה בזמן אמת

לאחר שבחן את העדויות ואת חומר הראיות, קבע בית המשפט כי אמנם למנהל העבודה הייתה אחריות ניהולית לפיקוח על עבודת הצוות, אולם לא הוכח כי ידע בזמן אמת על אופן הפריקה המסוכן שבוצע בתוך האונייה.

עוד נקבע כי לא הוכח שמנהל העבודה נמנע מביצוע תדריך בטיחות מקיף בבוקר האירוע.

בית המשפט הדגיש כי יש להבחין בין ידיעה כללית על שיטות העבודה הנהוגות בנמל לבין ידיעה ממשית על פעילות מסוכנת המתרחשת בזמן נתון.

בהכרעת הדין כתב השופט: "לא הוכחה כל ידיעה בפועל בזמן אמת של הנאשם 2 על אופן הפריקה המסוכן והספציפי שבוצע בספנה שבניהול ופיקוח הנאשם 1 ברגע האסון".

בהמשך קבע: "המאשימה לא הוכיחה במישור הראייתי מעבר לכל ספק, כי לנאשם 2, הייתה אחריות תקפה ביחס למות המנוח".

השופט הוסיף כי לא ניתן לקבוע קיומו של קשר סיבתי ומשפטי בין התנהלות מנהל העבודה לבין מות העובד.

נוכח ממצאים אלה החליט בית המשפט לזכות את מנהל העבודה מחמת הספק.

עו"ד מיכאל בוסקילה: "הצדק יצא לאור, אך המחיר הנפשי עצום"

עורך הדין מיכאל בוסקילה, שייצג את מנהל העבודה לאורך ההליך המשפטי, בירך על ההחלטה לזכות את מרשו.

בוסקילה, בעל ניסיון של כ-30 שנה בייצוג בתיקים פליליים, טען לאורך ההליך כי לא ניתן להטיל אחריות פלילית על מנהל עבודה רק בשל מעמדו הניהולי, מבלי להוכיח התרשלות אישית וקשר סיבתי לתוצאה.

לדבריו: "אני מברך על ההחלטה האמיצה והנכונה של בית המשפט. מרשי עבר ארבע שנים של סיוט מתמשך בגין אירוע טרגי שאין לו שום קשר אליו. צר לי שהפרקליטות בחרה לדחות את טיעונינו בשלבים המוקדמים והכריחה אותנו לנהל מאבק ארוך כל כך בבית המשפט".

עוד הוסיף בוסקילה: "תיק זה מהווה תזכורת חמורה לכך שיש לבחון בקפידה רבה תיקי רשלנות תעסוקתית, כדי להימנע מהעמדה לדין של חפים מפשע. בסופו של דבר, האמת והצדק ניצחו".