שנה חלפה מאז אותו בוקר נורא שבו הופר השקט בחייהם של אלפים. יום שהותיר אותנו כואבים, מבולבלים, ולמודי אובדן שאין לו סוף. באותו יום, בשעה אחת, התפשטה האימה לכל פינה בארץ, כשהחיים השתנו לנצח עבור משפחות רבות.

מתוך האפלה והכאב, צמחה גם תקווה. שנה של זיכרון, של אחדות, של עמידה איתנה מול הרוע. שנה שבה המשפחות השכולות, הפצועים, והעם כולו מנסים למצוא נחמה, למצוא משמעות, ולחפש דרך להמשיך – לזכור את האהובים שאיבדו, להוקיר את גבורתם, ולשמור על זכרונם חקוק בלבבות כולנו. 

251 חטופים וחטופות נלקחו בבוקר השבעה באוקטובר למנהרות חמאס בעזה. 101 חטופים עדיין בשבי החמאס.

18 אזרחים ואזרחיות תושבי אשדוד נרצחו בטבח השבעה באוקטובר, ועוד ילדה אחת קטנה, תמר שמה, שליבה לא עמד באזעקות: אדם אילייב ז"ל, שני אמין ז"ל, דג'ון אסלנוב ז"ל, עמית בוסקילה ז"ל (נחטפה לעזה ושם נרצחה), איזבלה גנדלין ז"ל, אלי אוזן ז"ל, נעמי עליזה בכר ז"ל, הלל זלמנוביץ' ז"ל, נאור ניסים חסידים ז"ל, סיון אלקבץ ז"ל, תמר טורפיאשוילי ז"ל, יורי וסבטלה ליסבוי ז"ל, אלעזר סמואלוב ז"ל, ניר ניקיטה פופוב ז"ל, דביר רחמים ז"ל, רוברט שאולוב ז"ל.

השם יקום דמם!

לסיפוריהם של קורבנות כנסו כאן

355 חיילים וחיילות נפלו בימים הראשונים של המלחמה, רובם בקרבות הבלימה בשבת השחורה. מאז תחילת המלחמה נפלו 727 חללים בכל החזיתות בהם ניצבים איתנים שומרי ישראל. 

63 שוטרים ושוטרות, נפלו במלחמה, 56 מהם ביום הראשון למלחמה. 

16 מבני ובנות העיר, גיבורים וגיבורות - שכלה העיר אשדוד בשבעה באוקטובר ובמלחמת חרבות ברזל - אלה שמותיהם: רב שוטר רווית אסייג ז"ל, סמ"ר אילי גמזו ז"ל, רס"ן חן בוכריס ז"ל, רס"ן אברהם חובלאשוילי ז"ל, סגן אור מוזס ז"ל, סמ"ר יוסף איתמר ברוכים ז"ל, רס"ר אליהו הרוש ז"ל, סמלת שיר ביטון ז"ל, סמ"ר מקס רבינוב ז"ל, סמ"ר דוד רתנר ז"ל, סמל נועם בן מוחה ז"ל, רס"מ ויטלי קרסיק ז"ל, רס"ר (במיל') גיל דניאלס ז"ל, סמ"ר סטניסלב קוסטרב ז"ל, רס"ל (במיל') מולוקן תשומה ז"ל, רס"ר (במיל') שלמה יהונתן חזוט ז"ל.

השם יקום דמם!

לסיפוריהם של הנופלים והנופלות כנסו כאן

מתקפת הטילים שפתחה את טבח השבעה באוקטובר

6:31 אזעקת צבע אדום ראשונה באשדוד. דקה אחר כך שוב אזעקה ושוב אזעקה. שלוש אזעקות ברצף מעירים את תושבי העיר לסיוט הגדול של המדינה. בשעה 07:03 אזעקה רביעית מהבוקר - עדיין לא מבינים באיזה אירוע אנחנו נמצאים. 7:36 אזעקה חמישית באשדוד והדיווחים על חדירות מחבלים מתחילות להגיע. פתאום תיעודים משדרות ועוטף עזה. תיעודים בלתי נתפסים - מעשי טבח בשידור חי, ירי ברחובות הערים, חטופים שנלקחים לעזה ואנחנו עומדים מול המסך, מתקשים להאמין שכל זה קורה ממש עכשיו מרחק קצר מאיתנו. גם בערוצי החדשות לא מבינים את גודל האירוע, את האסון הכבד, את מעשי הרצח הבלתי נתפסים. 

מעל 260 התרעות אזעקה הופעלו ברובעי העיר (בחלוקה לאזורים) מתחילת המלחמה. יותר מ-120 שיגורי טילים היו לעבר אשדוד, מתוכם נפלו 9 טילים ברחבי העיר. כ-75 טילים שנורו לאשדוד יורטו על ידי לוחמי כיפת ברזל. חלק נפלו בשטחים פתוחים ולא בוצע ירוט במכוון.

ומתוך הכאב והעצב קמנו והשבנו מלחמה - העם השסוע טרם המלחמה התאחד, ניצב איתן ונלחם על קיומו. מתוך הבור השחור והדיכאון, הכאב על הנרצחים, הנופלים והחטופים, קם לו עם ישראל היפה ונרתם בכל שכבות האוכלוסיה, איש איש לסייע למאמץ המלחמתי. 

אשדוד היפה

באשדוד הוקמו עשרות חמלים שנועדו לסייע ללוחמים, לחיילי המילואים ואנשי כוחות הביטחון - שעזבו את חייהם ויצאו למלחמה על הבית. 

אחד החמ"לים המרגשים עליהם כתבנו היה החמ"ל שהקימה אירמה צור מאשדוד. כ-100 מתנדבים תושבי העיר אשדוד, שפעלו מדי יום באיסוף ציוד לחיילים, ביקור בבתי חולים, מכינים כריכים לשישי וגם כאלו שיוצאים מידי ערב לעשות "על האש" לחיילים.

לסיפור של חמ"ל אשדוד כנסו כאן!

עוד אחד מהסיפורים המרגשים של המלחמה וההתגייסות של כולם, הוא סיפורה של לור שרה לאינו - גיבורת מלחמה של ממש!

לור שרה לאינו חרשת מלידה, חולה בסרטן, יש לה קשיי שפה, אבל לב ענק שמתגבר על כל הקשיים וכולו הוקדש לחיילי צה"ל במלחמה. בין טיפולים כימותרפיים והקרנות כואבות, היא הצליחה בכל יום שישי להוציא מבניין ביתה באשדוד למעלה מ-2000 ארוחות חמות כשרות למהדרין לחיילים. היא גייסה מתנדבים ותרומות ובימי שישי הלובי של הבניין והחצר הפכו להיות בעוצמה של מטבח צבאי אבל בטעם ביתי

על סיפורה של לור שרה לאינו קראו כאן!

והיה גם את החמ"ל של דנה מאשדוד - 30 נשים אשדודיות שנשבעו לבשל לחיילים עד הניצחון.  דנה, אמא לארבעה ילדים, החליטה שהיא דואגת לחיילים עד לניצחון וגייסה איתה עוד 30 נשים שמבשלות מידי שישי אוכל לחיילי צנחנים (שכבר מזמן הפכו למשפחה), גולני, גבעתי ועוד...

ויש עוד רבים מתושבי ותושבות העיר, מקטן ועד גדול שנרתמו למאמץ המלחמתי - תוכלו לקרוא על האשדודים היפים במדור אשדוד יפה

פעילות העירייה במלחמת חרבות ברזל

בשבת ה-7 לאוקטובר ב-7:00 בבוקר נפתח החמ"ל העירוני ומיד התכנסו להערכת מצב ראשונה. מאז התקיימו מעל 100 ישיבות הערכת מצב בהן למעשה נקבעה המדיניות וממנה נגזרו ההחלטות המשמעותיות לניהול העיר במלחמה.

בעירייה הבינו מהר את הצורך להקים מרחבים מוגנים קהילתיים, ו-10 מרחבים כאלה הוקמו במוסדות חינוך בעיר. הציבור לא השתמש במרחבים אלה, ולאחר מספר שבועות הם נסגרו. 

8 מיליון שקל הושקעו בשיפוץ מקלטים פרטיים בבניינים משותפים בעיר. 

על מנת להחזיר את כל מערכת החינוך בעיר לשגרת לימודים, במבצע יוצא דופן ובהשקעה של 40 מיליון שקל - הוקמו בזמן שיא 100 מרחבים מוגנים.

במהלך המלחמה הוקמו בעיר 6 כיתות כוננות, כוח מכפיל משמעותי בעיר. כיתות הכוננות מורכבות מתנדבות ומתנדבים נושאי נשק שאומנו להיות כח עזר למשטרה ויחידות הביטחון. ולצידם כיתת כוננות של רוכבי אפניים חמושים שמסייעים במרחב הציבורי.

837 משפחות שביתם נפגע כתוצאה מנפילות טילים, קיבלו ליווי צמוד של עובדי העירייה.

עובדי הרווחה דאגו להיות בקשר עם קשישים בודדים בעיר, אלפי מנות חמות חולקו ומאות חבילות מזון נתנו לנזקקים.

שנה למלחמת חרבות ברזל וטבח השבעה באוקטובר - ישראל עדיין במלחמה, האיום הקיומי עדיין כאן, אבל אנחנו חזקים יותר, מאוחדים יותר ורק יחד ננצח!

ראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי, באיגרת לתושבים לרגל ציון שנה לטבח השבעה באוקטובר:

"6:29 - נקום יחד מהשבעה באוקטובר.
אין איש במדינת ישראל שלא זוכר איפה הוא היה בשבעה באוקטובר. יש שהתכוננו לצאת לבית הכנסת, אחרים המשיכו את שינת השבת, שיחקו עם הילדים בגן השעשועים, הכינו את עצמם להקפות שמחת תורה שתוכננו בערב, שתו קפה רגיל של בוקר.

מאז, חלפה שנה, שנדמה כי היא יום אחד ארוך, מתמשך, יום השבעה באוקטובר. בטבח הארור ובמלחמה שנפתחה בעקבותיו איבדה אשדוד 48 חיילים וחיילות, נרצחים ונרצחות, והכאב עצום. כל שם שובר את הלב, כל תמונה מעלה מחדש זיכרונות של צעירים וצעירות שמסלול חייהם נגדע על ידי מרצחים צמאי דם וחסרי צלם אנוש. אנשים שרצו רק לרקוד, שעתידם היה פרוש לפניהם וחלמו בגדול, ונטמנו באדמת הארץ הזו שנקנתה בייסורים.

כשאני מסתכל על השנה שחלפה אני יודע שהאחדות בינינו היא שעזרה לכולנו, והיא זו העוזרת לכוחות הביטחון בשדה הקרב המתנהל במספר חזיתות.
בשבעה באוקטובר נולדנו מחדש כאומה, כעם ישראל המבין שאין לו מקום אחר ללכת אליו. הבנו שעלינו להיות יחד על אף חילוקי הדעות, שאנחנו חייבים על אף הפערים למצוא את המילים המגשרות בינינו. הבנו שהאויב אינו מבחין בינינו על פי הדעות הפוליטית שלנו ושואף לפגוע בנו כיהודים, כישראלים, כעם השואף לחופש במדינתו ונלחם עליה כבר 76 שנה.
אני גאה בחוזק של העורף הישראלי, בקהילה החזקה והמאוחדת שיש לנו באשדוד, שהתגלתה שוב בגדולתה מאז תחילת המלחמה ועד היום.

הערבות ההדדית, ההירתמות החברתית, ההתגייסות המהירה לכיתות הכוננות והושטת היד למשפחות השכולות, שאותן נמשיך לעטוף באהבה, מחממות את הלב ומעידות יותר מכל שעל אף הכאב המשותף לכולנו – אנחנו ננצח!
גם היום, אנו מחויבים להמשיך את שביל החיים המחבר ויחבר בינינו לעולם.
יש לנו את הכוחות כעם, כקהילה, כעיר ומדינה שוקקות חיים, לבנות ולהיבנות למען הנספים במערכה הכבדה, לזכרם ולכבודם.

אני מייחל בשם כל תושבי העיר שנראה בקרוב את החטופים והחטופות בבית, מאחל שכל חיילי וחיילות צה"ל יחזרו הביתה לשלום והחלמה מהירה לכל הפצועים".