על הנאשם המרכזי, חיים ממן (כבן 67 בעת גזר הדין), נגזרו 20 שנות מאסר בפועל. על הנאשם השני, יצחק צ׳צ׳שוילי (כבן 61 בעת האירוע), שהורשע בסיוע, נגזרו 8.5 שנות מאסר בפועל. בנוסף, חויבו השניים בפיצויים למשפחת המנוח: 258 אלף ש״ח מהנאשם 1 ו-100 אלף ש״ח מהנאשם 2.

“סכסוך שולי שהסתיים במוות טראגי”

בגזר הדין תואר כיצד התפתחה הפרשה בערב 25.04.2022: לפי כתב האישום המתוקן, המנוח והנאשם 1 נכנסו לסניף סופר-פארם באשדוד, והמנוח נטל שני בקבוקי בושם מבלי לשלם. מחוץ לחנות החל ויכוח שהסלים במהירות לקטטת אגרופים ובעיטות. במהלך הקטטה המנוח ריסס את הנאשם 1 בגז פלפל, היכה אותו – ועזב לגן סמוך.

אלא שהאירוע לא הסתיים שם. זמן קצר לאחר מכן, הנאשם 1 נכנס גם הוא לגן, התקשר לנאשם 2 – חברו – ועדכן אותו על מה שאירע. בהמשך אף דרש ממנו להביא “חפץ חד”. הנאשם 2 הגיע לגן עם חפץ חד, והשניים התקדמו יחד לעבר השולחנות שבהם ישב המנוח עם אחרים.

לפי העובדות: בשלב מסוים המנוח ניסה להתרחק, ובהמשך חזר לאזור והשליך אבנים “כדי להרחיק” את השניים. אז, כך נקבע, הנאשם 2 התקרב ואחז במנוח – והנאשם 1 תקף אותו כשהוא אוחז במספריים גדולים וחדים.

הדקירות – והזירה שהושארה מאחור

במהלך התקיפה, המנוח והנאשם 1 החליקו ונפלו. כשהמנוח על הקרקע, הנאשם 1 דקר אותו מספר פעמים – בירכיים, בגב ובחזה. הדקירה הקטלנית, כך עולה מכתב האישום המתוקן, פגעה בעורק הפמורלי וגרמה לדימום נרחב שהוביל למוות.

עדים במקום ניסו לעצור את המתקפה, והמנוח עצמו התחנן שיפסיקו ואף אמר שהם הורגים אותו – אך התקיפה נמשכה. לאחר מכן עזבו הנאשמים את הגן כשהמנוח מדמם, מבלי להזעיק עזרה. צוותי ההצלה שהגיעו בהמשך ביצעו ניסיונות החייאה, אך המנוח נפטר.

בהמשך, השניים שבו לדירה של הנאשם 1, שם חבש הנאשם 2 את ידו המדממת של חברו, והמספריים נשטפו והושארו בדירה. הנאשם 1 נמלט והסתתר עד שנעצר.

הסדר טיעון – והרשעה בעבירות “רצח באדישות”

השניים הורשעו ב-06.03.2025 על יסוד הודאתם במסגרת הסדר טיעון שבמסגרתו תוקן כתב האישום:

הנאשם 1 הורשע ברצח באדישות (סעיף 300(א) לחוק העונשין)

הנאשם 2 הורשע בסיוע לרצח באדישות (סעיף 300(א) בצירוף סעיף 31)

הסדר הטיעון, כך צוין, גובש לאחר שמיעת מרבית ראיות התביעה, אך לא כלל הסכמה על העונש – וכל צד טען לעונש כרצונו.

כאב המשפחה: “התפרקות” מאז הרצח

במסגרת הטיעונים לעונש הוגש לבית המשפט תסקיר נפגעי עבירה, שהתבסס על מפגש עם בני משפחת המנוח – הוריו ושלושה מאחיו. מהתסקיר עלתה תמונה קשה של משפחה במשבר מתמשך, המתארת שגרת חיים שנשברה באחת.

אביו של המנוח תיאר בפני בית המשפט את השינוי הדרמטי בחיי המשפחה וביקש ענישה מחמירה. האם הופיעה עם תמונת בנה וסיפרה בבכי על הכאב ועל התוכניות שנקטעו.

המחלוקת על העונש: המדינה ביקשה יותר – ההגנה ביקשה פחות

הפרקליטות ביקשה לקבוע לנאשם 1 מתחם ענישה של 23–26 שנות מאסר, וטענה שהאירוע לא היה “איבוד עשתונות” רגעי אלא התפתחות עם חלון זמן שהיו בו הזדמנויות לעצור – ובסוף הסתיים בדקירות חוזרות ובנטישה של פצוע בזירה.

באשר לנאשם 2, המדינה ביקשה למקם את הענישה קרוב לתקרת העונש בחוק – עד 10 שנות מאסר – וטענה שהסיוע היה “ברף הגבוה ביותר”: הבאת החפץ החד, מרדף, אחיזה במנוח בזמן התקיפה, וסיוע לאחר מכן בהעלמת ראיות.

מנגד, ההגנה לנאשם 1 טענה שיש להתמקד בכתב האישום המתוקן בלבד, הדגישה את האלימות שהופעלה קודם נגדו (גז פלפל ואבנים), ביקשה מתחם נמוך יותר של 16–19 שנים, וטענה שמדובר במעשה ספונטני ללא תכנון מוקדם ממושך.

הסנגור של הנאשם 2 טען כי חלקו היה מוגבל, ביקש מתחם של 1–5 שנים, והדגיש נסיבות חיים קשות ומצב רפואי מורכב.

הכרעת השופטים: מתחם 18–22 לנאשם 1, ו-8–10 לנאשם 2

הרכב השופטים – סגנית הנשיא יעל רז-לוי (אב״ד), השופט אהרון משניות והשופטת רחל תורן – קבע כי מדובר בפגיעה קשה בערך העליון של קדושת החיים והדגיש את מגמת ההחמרה בענישה בעבירות המתה לאחר הרפורמה.

נקבע כי לנאשם 1 היה חלק מרכזי כמחולל האירוע: הוא זה שהסלים, הוא זה שדרש להביא חפץ חד – והוא זה שביצע את הדקירות. לגבי הנאשם 2 נקבע שמדובר בסיוע “משמעותי מאוד”, ברמה הקרובה לשותפות, בשל תרומתו בפועל למימוש המעשה ולסיוע אחרי האירוע.

לבסוף נקבעו מתחמים:

לנאשם 1: 18–22 שנות מאסר

לנאשם 2: 8–10 שנות מאסר

ובתוך המתחמים נגזרו העונשים:

חיים ממן: 20 שנות מאסר בפועל; מאסר על תנאי; פיצוי 258,000 ש״ח

יצחק צ׳צ׳שוילי: 8.5 שנות מאסר בפועל; מאסר על תנאי; פיצוי 100,000 ש״ח

השופטים ציינו כי קיימת לנאשמים זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 ימים.