גזר דין שניתן השבוע מציב פעם נוספת את הזרקור על המדיניות המחמירה כלפי מי שמסיעים ומעסיקים שוהים בלתי חוקיים – מדיניות שהתהדקה משמעותית מאז פרוץ המלחמה ושינויי החקיקה.

הנאשם, יליד 2001, הורשע לאחר שהודה במסגרת הסדר טיעון בעבירות של הסעת שלושה תושבים זרים ללא היתר ובהעסקתם באתר בנייה. על פי עובדות כתב האישום, השלושה נכנסו לישראל ללא בידוק במעברים. הנאשם המתין להם סמוך לגדר באזור תרקומיא, העלה אותם לרכבו והסיע אותם לשדרות.

בהמשך הבוקר, במהלך ביקורת שגרתית של המשטרה באתר בנייה בשכונת הבוסתנים בעיר, אותרו השלושה עובדים על גג המבנה. בבדיקה התברר כי אין בידיהם היתרי שהייה בתוקף וכי מי שהעסיק אותם הוא אותו נהג שהסיע אותם שעות קודם לכן.

מה אמר בית המשפט

בית המשפט הדגיש כי לעבירות מסוג זה יש פוטנציאל ממשי לפגיעה בביטחון הציבור ובשלטון החוק. השופטת ציינה כי גם אם לא נגרם נזק בפועל, עצם הכנסת והסעת מי שאינם מורשים שוהה בישראל מטילה עומס על גורמי הביטחון ויוצרת סיכון שלא ניתן להתעלם ממנו.

עם זאת נלקחו בחשבון גם שיקולים לקולה: גילו הצעיר של הנאשם, העובדה שזהו מאסרו הראשון, היעדר עבר פלילי, והטענה כי לשוהים היו בעבר היתרים שפג תוקפם.

החמרת הענישה – תמונת מצב

בפסק הדין נסקרה שורה ארוכה של החלטות מהתקופה האחרונה, המלמדות על מגמת החמרה ברורה. בתי המשפט מטילים כיום חודשי מאסר רבים גם על נאשמים ללא עבר פלילי, וזאת כחלק ממסר הרתעתי רחב.

המחוקק עצמו קבע במסגרת תיקון החוק רף ענישה גבוה במיוחד, הכולל מאסרי מינימום וקנסות משמעותיים, מתוך מטרה לצמצם את התופעה.

בסופו של דבר אימץ בית המשפט את ההסדר בין הצדדים והטיל על הנאשם:

• 12 חודשי מאסר ושבועיים בפועל (בניכוי ימי מעצרו)

• 6 חודשי מאסר על תנאי

• קנס של 10,000 שקל

• פסילת רישיון נהיגה ל־3 חודשים לאחר השחרור

• פסילה נוספת על תנאי והתחייבות כספית

ומה קורה בצד השני של המשוואה?

בעוד שהמסיעים והמעסיקים ניצבים בפני ענישה שהולכת ומחמירה, במקרים רבים מי שנתפסים כשוהים בלתי חוקיים עצמם נידונים לעונשים קצרים בהרבה – לרוב בין חודש למספר חודשי מאסר, תלוי בנסיבות ובעברם.

הפער הזה ממשיך לעמוד בלב ויכוח ציבורי: האם נכון להכביד בעיקר על מי שמאפשרים את הכניסה והעבודה – או שיש מקום להחמיר באותה מידה גם עם השוהים.