אחווה, הידברות, הקשבה וסובלנות, אך בעיקר היה מרגש בערב עצרת האחדות והזיכרון שנערך ברחבת המרכז המסחרי רובע ו' לזכרו של סלומון טקה. ממחאה סוערת שהציפה כעס ותסכול, התהפך הדבר לשיח רגיש ואנושי.

במקום התקבצו עשרות בני נוער, צעירים וצעירות ברובם בני העדה האתיופית. בין הבאים היה גם המשנה לראש העיר - יניב קקון וחבר המועצה מאיר אברז'ל. ישובים על מחצלות, מחולקים למעגלי שיח, דנו הנוכחים על אירועי המחאה שאירעו לאחרונה, הביעו את כאבם, חלקו תחושות ושיתפו בחוויות.

"ילד בן שמונה עשרה, היה לו את כל הזמן שבעולם לתקן את הדרך שהוא כביכול סטה בה" – שיתף אחד הצעירים מדם ליבו, "להתעלם מכך שנלקחו לו החיים ולא התאפשר לו לתקן את מסלולו ולהבין את העוול שעשה בעיקר לעצמו. לכולנו נפל הלב. אני לא מאמין בקיצוניות, אבל התחושה שדוחקים אותך לשוליים ואתה פשוט לא מצליח להתרומם".

צעירה אחרת שיתפה: "זה זעזוע גדול מבחינתי. כשקיבלתי את הבשורה ישבתי מתוסכלת עם עצמי, בעיקר מהמחשבה על הילדים שלי – מה יקרה כשיגדלו? אני חשה תסכול שכחברה לא הצלחנו ליצור שינוי. מדוע הגענו לפה מלכתחילה?".

"אנחנו נלחמים על החיים שלנו" – אמרה צעירה נוספת. "אנשים פשוט לא מבינים את התסכול והכאב הגדול. אין מי מכל הנוכחים פה שלא חווה גזענות בחייו, גם אני כסטודנטית באוניברסיטה חווה את זה. אנחנו פשוט חיים בחברה חולה וצריך לטפל בזה".