אבל באשדוד עם היוודע דבר פטירתה של המורה והמחנכת האהובה והנערצת מבית הספר ממ"ד דביר, תקוה מיארה ז"ל, שהלכה לבית עולמה לאחר התמודדות עם מחלה קשה.

רבים התפללו לרפואתה ולפני כחודש אף התקיימה עצרת תפילה לרפואתה, אולם כוחה של תקוה תש והיא השיבה את נשמתה לבורא. היום בשעה 15:45 היא תובא למנוחות באשדוד כשקרוביה ילוו אותה בדרכה האחרונה.

תקוה ז"ל, אשת חינוך ותיקה בעיר, חינכה דורות שלמים של תלמידים. על פועלה יוצא הדופן היא אף זכתה השנה בתואר מורת המאה.

בפירוט הנימוקים לבחירתה, נכתב:

"תקוה עוסקת בחינוך זה 40 שנה, 24 מהן בבית החינוך חמ"ד דביר. עבודתה מתאפיינת באהבת התלמידים, בטוב לב ובשמחת העשייה.

כמחנכת פיתחה תקווה דרכי עבודה המחברות מנהלות גן, הורים וגורמים בקהילה במטרה לחזק בכולם תחושת שייכות וליצור רצף למידה המותאם לחזון החמ"ד.

תקוה מלווה כל תלמיד בתהליך הרישום והקבלה למוסד החינוכי המותאם לצרכיו ויוזמת פעילויות משותפות ליצירת קשרים ולהעברת מידע.

תקוה גם מלווה את תלמידיה בהיבטים לימודיים וגם חברתיים-רגשיים, בסיום חוק הלימודים בבית הספר דביר ובתהליך קליטתם במוסד החינוכי העל-יסודי.

גם בתקופת אתגר הקורונה המשיכה תקוה לפעול להעמקת היעד, והפעם – מרחוק. היא פתחה קבוצות התקשרות, חיברה את ילדי הגנים באזור עם המתרחש בבית הספר היסודי ושיתפה אותם בחידוני שבת משפחתיים, קבלות שבת ועוד.

גם עם בוגרי כיתות ו' שמרה תקוה על קשר אמיץ, חיזקה ותמכה לפי הנדרש והעצימה בתכניות לטיפול זהות ציונית-דתית.

פעולותיה של תקוה נעשות מתוך אהבת כל תלמיד ופיתוח דרכי למידה מותאמות שיצעידו אותו למימוש יכולותיו. כל אלה מקדמים אקלים חינוכי מיטבי המבוסס על קשר אישי, יחסי קרבה ואכפתיות ופיתוח תחושת מסוגלות המביאה לקידום הישגים.

על זאת – על מקצועיות שאינה מתפשרת, על מצוינות וחתירה למיצוי עצמי, על השראה ודוגמה חינוכית ועל שיתוף פעולה ועבודת צוות – מצאנו את הגב' תקוה מיארה ראויה לתואר "מורת המאה" לשנת התשפ"ב".

יהי זכרה ברוך