בשבוע שעבר הלך לעולמו אברהם אדרי מאשדוד לאחר שנדבק בנגיף הקורונה, והוא בן 86. אדרי ז"ל ככל הנראה נדבק בבית הכנסת במהלך ראש השנה. ביום שבת שלאחר מכן הוא כבר פונה לבית החולים אסותא עקב חום וחולשה שנמשכו מספר ימים.

בבית החולים התייצב מצבו ואף הומלץ להעבירו למנוחה בשיקום גריאטרי לחולי קורונה, אולם לאחר מכן, ביום כיפור, הדרדר מצבו במהירות וביום חמישי, כאמור, תש כוחו ואברהם בן ה-86 ז"ל השיב נשמתו לבורא.

אדרי ז"ל, עלה לארץ ממרוקו בשנת 1963. את רוב שנותיו חי בעיר אשקלון וב-20 השנים האחרונות אחרונות התגורר באשדוד. "אבא עבד שנים רבות בענף הבנייה" – מספרת עליו לידיה בתו, "לחם ב-3 מלחמות ישראל, היה אדם ירא שמיים, אוהב אדם, משכין שלום, שמח בחלקו וציוני בנשמה".

"הוא היה אהוב מאוד על כולם" – היא מוסיפה, "ולמרות גילו המופלג, אבא היה איש ערכים, אדם פעיל, עצמאי ואיש משפחה למופת. הייתה לו יושרה נדירה שלעתים לא הייתה נעימה לשומעים, הוא היה אדם רגיש ומאידך עקשן שלחם על עקרונותיו, היה לו אופי ממגנט, ונכוחתו הורגשה בכל מקום אליו פנה".

היא מספרת כי על אף שהמשפחה ידעה על מצבו הקריטי בימיו האחרונים, לא התאפשר להם להיפרד ממנו כמו שצריך בשל בידודה של המחלקה מהעולם החיצון. "לא הספקנו כל כך להיפרד כמו שצריך" – היא משתפת, "זה היה פשוט חוסר אונים.

"חיפשנו דרך לתקשר עם אבא כדי להבין מה עובר עליו או סתם לנהל איתו שיחה טובה שיידע שאינו לבד, אבל זה לא קרה" – היא מוסיפה. "בשלב מסוים הותר לשניים מילדיו לבקר אותו במחלקה באמצעות אמצעי מיגון, אבל יתר המשפחה לא נפרדה ממנו".

לדבריה, הניתוק הפתאומי שחווים המטופלים במחלקות הקורונה מקרוביהם הוא תהומי ויש למצוא לכך פתרון. "למחלה יש גם ממד נפשי מאוד מאוד לא פשוט" – היא אומרת. "המטופלים במחלקות הקורונה חווים תחושות ניכור ובדידות אפילו מהמשפחות שלהם. על המערכת לדעת לתת מענה מהבחינה הזאת ולהיערך בהתאם עם כוח אדם שייתן מענה לפער שיוצר הריחוק החברתי".

ביום שישי האחרון, אברהם ז"ל הובא למנוחות במתכונת מצומצמת לפי ההנחיות בבית העלמין באשדוד. "בגלל הקורונה, הרבה מאוד אנשים לא יכלו להגיע ולחלוק לו כבוד אחרון" – אומרת לידיה. "הייתה לוויה עצובה וכאובה מאוד. היה מגיע לאבא הרבה יותר".

כך ספדה הבת לאביה:

"אבא יקר ואהוב שלנו, קשה למצוא את המילים שיוכלו לתאר את הכאב והעצב שמציפים אותנו. איך נפרדים, מה אומרים, לא התכוננו לזה. הכול קרה כ"כ מהר ומגיפה קטלנית אחת לקחה אותך מאתנו, ואתה רצית לחיות עוד...מה זה הגיל בכלל?

למרות שזהו סידורו של עולם, זה שלב קשה מאוד עבורנו.

מה נספר עלייך? היית איש משפחה, איש של עבודת כפיים, הנחלת לנו את החשיבות בהשכלה, מקצוע מכבד ,שלא ייחסר כלום, שיהיה עתיד טוב ושלא נזדקק. היית ציוני גאה אוהב צבא.

תמיד אמרו עלייך שאתה אדם טוב, עם עיניים טובות, שקט, אהוב על החברים-מהצבא, מהעבודה ומבית הכנסת ואהוב על המשפחה המורחבת והגרעינית בעיקר. אהבת דת מתונה, מסורת, שבתות, חגים ואוכל טוב-מהמשובחים ביותר.

המילים צניעות ושקט הכי מתארות אותך. צניעות בדיבור, במאור הפנים, בעדינות ובשלוות הנפש. ושקט-כמה עוצמה וקולות היו בשקט שלך, גם ללא מילים הבנו מה אבא רוצה, מה אבא מרגיש.

אהבת את אמא ואותנו בדרכך שלך, נתת משמעות לאהבה במעשים, בדאגה, באכפתיות והתעניינות בכל אחד מאיתנו.

אנחנו מבטיחים לך שערכים כמו התמדה, נחישות, צניעות ועבודה מתוך מסירות מלאה למשפחה ימשיכו ללווות אותנו. מקווים שטוב לך במקום אליו הלכת, שקט רגוע שלו ונטול דאגות.

נוח בשלום במנוחת העדן שלך.

תודה אבא על הכול ועל מי שהיית. וסליחה מכולנו.

נזכור אותך לנצח, אומנם נפרדים אבל לא שוכחים.

אבא, יהי זכרך ברוך".

אברהם אדרי הותיר אחריו אישה, 5 ילדים, 13 נכדים ושלושה נינים.

יהי זכרו ברוך