הפרשה שהדירה שינה מעיניהם של הורים רבים בברחבי הארץ, הגיעה אל סיומה המשפטי עם ענישה מחמירה ומהדהדת. כבוד השופט אלון גביזון גזר על אלירן בן יעקב צור (30), תושב העיר, עונש של 5 שנות מאסר בפועל (60 חודשים), לצד מאסרים על תנאי ופיצוי כספי למתלוננות.

גזר הדין, המשתרע על עמודים רבים, מגולל את אחת מפרשות הפגיעה המקוונת החמורות והאינטנסיביות שנראו לאחרונה באזורנו. צור הורשע, על בסיס הודאתו, בשורה ארוכה של עבירות מין כלפי 16 קטינות בנות 11 עד 15, וכן בעבירות של תקיפת שוטר, איומים והדחה בעדות בנסיבות מחמירות.

מפירוט האישומים עולה דפוס פעולה שיטתי, מחושב ומעורר פלצות. צור נהג לחדור לקבוצות וואטסאפ מרובות משתתפים שיועדו לבני נוער – דוגמת "מסיבות נוער", "יציאות מטורפות קיץ 2024" ו-"סדרות טי וי". מתוך הקבוצות הללו, הוא דג את מספרי הטלפון של הקורבנות, לרוב תוך בחינת תמונות הפרופיל שלהן, והחל במסע הטרדות טלפוני אובססיבי.

צור לא הסתפק בשיחה בודדת. באחד המקרים המצוינים בגזר הדין, חייג לקטינה למעלה מ-150 פעמים בתוך פחות משבועיים. כדי לרכוש את אמונן של הילדות, הוא נהג להתחזה לנער בן 16, ואף גנב תמונות מפרופיל אינסטגרם של נער צפון-הארץ כדי לשלוח אותן לקורבנותיו כהוכחה לזהותו הבדויה.

חדר הסודות והאימה: "לשכב על הבטן ולדבר בלחש"

כאשר הקטינות ענו לשיחות, החל שלב המניפולציה והפגיעה. צור דרש מהן, פעם אחר פעם, לוודא שהן לבדן בחדר ולהקפיד על דלת נעולה. בקול לוחש ומגורה, הוא הורה להן להיכנס מתחת לשמיכה, לנשום בכבדות אל תוך השפופרת, ולדמיין שהוא נמצא לצידן.

התיאורים בגזר הדין קשים לעיכול: הוא כיוון אותן לבצע בעצמן אקטים מיניים פולשניים, תוך שהוא מתאר באוזניהן תיאורים גרפיים של מגע גופני. כאשר חלק מהקטינות סירבו או ניסו לנתק את השיחה, צור עבר לאיומים. לאחת הקטינות (בת 13) אמר שאם לא תציית לו, הוא יגיע ישירות לביתה ויטיח את ראשה בקיר; לאחרת איים שיפרסם ברבים את הסודות שסיפרה לו ואת ההקלטות ששמר לכאורה.

התעוזה שלו הייתה כה רבה, עד שבאחד המקרים המשיך בתיאוריו המיניים הבוטים גם כשלצידה של הקטינה שהה ידיד ששינה את קולו לקול של נערה, ובמקרה אחר כשאחותה הבוגרת של הקטינה האזינה לשיחה המזעזעת מהצד.

בית המשפט נחשף למימדי ההרס הנפשי באמצעות תסקיר מיוחד של קצינת נפגעי עבירה, שהתמקד באחת הקורבנות (קטינה א'). התסקיר חשף מציאות חיים שהתרסקה: מנערה חברותית ופתוחה, הפכה הקטינה למסתגרת ומופנמת. תחושת הביטחון שלה במרחב האישי ביותר – חדר השינה שלה – חרבה לחלוטין.

הקטינה סובלת כיום מחרדות קשות, פחד מאנשים זרים, והפרעות שינה חמורות המלוות בסיוטים שבהם מופיעה דמותו של הפוגע. משפחתה מתמודדת עם עומס נפשי כבד וצורך מתמיד להגן עליה, תוך התמודדות עם תחושות קשות של אשמה ובושה שהצליח המטרידן לנטוע בנפשה של הילדה במניפולטיביות מרושעת.

טרור גם מאחורי הסורגים: תקיפת חוקרים ואיומים בפיצוץ

מעצרו של צור באוגוסט 2024 לא עצר את מסכת העבריינות שלו, אלא רק הסיט אותה לאפיקים אלימים יותר. חקירותיו ביחידה 105 לוו בהתפרצויות זעם יוצאות דופן. באחת החקירות, הצליח צור להשתחרר מהאזיקים, והשליך אותם בעוצמה לעבר פניו של חוקר הסייבר, שנפגע בידו כשניסה להתגונן.

מסכת האיומים המשיכה להחריף. צור הטיח בחוקריו איומים מפורשים ברצח: "אני הולך לרצוח אותך ואת כל המשפחה שלך... כל מי שנוגע בדבר הזה הולך לקבל רימון לתוך הבית שלו". לחוקרים אחרים אמר: "הסכנה שלכם היא מאוד גדולה... אני מציע לכם כבר עכשיו להיכנס לתוכנית הגנת עדים".

שיא החוצפה נרשם שבועות ספורים לאחר מעצרו: צור השתמש במכשיר טלפון ציבורי בבית המעצר "אוהלי קידר", וחייג לאחת הקטינות שהטריד. הוא התחזה ל"חבר של אלירן", ודרש ממנה באיומים לבטל את התלונה שהגישה. כשהנערה זיהתה את קולו, הוא איים עליה כי אם לא תחזור בה מעדותה – הוא יפוצץ את ביתה.

בשלב הטיעונים לעונש, התנהל מאבק משפטי דרמטי סביב עתידו של צור. הסניגור טען כי מדובר בצעיר המתמודד עם קשיים נפשיים אדירים, בהם הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) חמורה, בדידות קיצונית וחשד לאוטיזם שלא אובחן. אמו של צור עמדה על דוכן העדים, ובבכי קורע לב תיארה את הקושי בגידולו מאז הגירושים הקשים שחוותה, את ההסתגרות של בנה בבית, וביקשה מבית המשפט לתת לו הזדמנות אמיתית להשתקם בהוסטל הייעודי לעברייני מין "שיבולים".

אולם, מול תחינת האם עמדה חוות הדעת החד-משמעית של המרכז להערכת מסוכנות מינית. המומחים קבעו כי המסוכנות הנשקפת מצור היא גבוהה. הם ציינו כי עולמו המיני כאוטי, הוא סובל מדחפים מוגברים ללא יכולת וויסות, ונוטה למזער את מעשיו. עוד צוין כי למרות הצהרתו שהוא רוצה בטיפול, נראה כי הבקשה נובעת מ"רצון להשיג רווח משני" (הקלה בעונש) ולא מהבנה כנה של חומרת מעשיו. הפרקליטות הדגישה כי צור שוחרר ממאסר על עבירות זהות ממש, וכבר אז סירב להליכי שיקום.

בהחלטתו לדחות את בקשת השיקום ולגזור עונש מאסר משמעותי, הדגיש השופט אלון גביזון את חובת בתי המשפט להגן על קטינים בעידן הדיגיטלי, בו האיום נמצא בתוך הבית.

השופט ציטט פסיקות קודמות שהמחישו את המציאות החדשה: "המגע והחדירה הפיזית נתחלפו בחדירה אל תוך המרחב האינטרנטי הפרטי-אינטימי... כפה אדומה כבר אינה מסתובבת ביער שורץ זאבים, היא משוטטת במרחב האינטרנטי, שם אורבים לה ציידים וטורפים מסוג אחר".

השופט קבע כי מסוכנותו של צור, שחזר לפגוע בילדות בעוד עונשי מאסר על תנאי תלויים מעל ראשו, אינה מאפשרת להמר על שיקומו מחוץ לכותלי הכלא. התמשכות ההליכים, קבע, תפגע אנושות בקורבנות הצעירות המייחלות לסגירת המעגל ולעשיית צדק.

בסיכומו של דבר, נגזרו על אלירן צור 60 חודשי מאסר בפועל (הכוללים את הפעלת עונש התנאי מתיקו הקודם), בנוסף למאסרים ארוכים על תנאי. כמו כן, חויב צור לפצות את קורבנותיו בסכום כולל של 55,500 שקלים, סכום שנועד, לדברי השופט, להעביר מסר חד וברור של הכרה בסבלן ובפגיעה העמוקה שחוו.