סגירת סניפי הדואר באשדוד תוצאה של ממשלה אטומה ומנגנון מושחת
15.11.22 / 12:38
פעם הצבי האדום היה סמל לגאווה, היום הוא סמל לגסיסה איטית שנוצרה בגלל שחיתות שלטונית - בוננזה של מינויים פוליטיים חסרי כישורים בסיסיים שיצרו גירעונות עצומים ואת המחיר משלמת האוכלוסייה הכי חלשה במדינה על לא עוול בכפה. אז מה אם יש גירעונות??? הרי רק אתם אשמים. תזכורת - לא כל חברה ממשלתית חייבת להיות רווחית, בטח אם היא נותנת שירות חיוני ללא תחליף. כמו שמתקצבים מוסדות תרבות ודת לא רווחיים במיליארדים, כך תתקצבו את השרות לחלשים שנאלצים לנדוד לרבעים אחרים באוטובוס כדי לעמוד בתורים ארוכים ומתישים - הם אלו שהכי צריכים אתכם
השבוע דיווחנו באשדוד נט כי אחרי סניף הדואר ברובע י"א, הגיע תורו של הסניף הוותיק ברובע ג' להיסגר לצמיתות בחודש דצמבר. מי שיישארו לשלם את המחיר הם אוכלוסיית הקשישים שייאלצו לנדוד לרבעים אחרים.
כחלופה נאמר לבעלי תאי הדואר בסניף כי יוכלו לעבור לסניף שברחוב גיא אוני ברובע ט'. כחלק מ"פריסת שירות חדשה בעיר" שמתבצעת במסגרת הרפורמה בשוק הדואר.
הרפורמה בדואר היא תולדה של שיא של אטימות וחוסר אכפתיות מצד הממשלה שמנהלת את הדואר אבל הפכה אותו לבוננזה של מינויים פוליטיים של חברי מרכז ותעסוקה רווחית מאוד למקורבים פוליטיים.
מה שהביא לשירות הגרוע שמקבלים משלמי המיסים והוכחה שהפוליטיקאים במקום לחשוב על האוכלוסיות החלשות ביותר, מנצלים הזדמנויות לחזק את מטרת הכ.כ. כ שלהם – כוח, כבוד, כסף.
במשך עשרות שנים, מינו שרי תקשורת שורת מנהלים לדואר, מינויים פוליטיים הזויים, שחלקם לא ניחן אפילו בכישורי ניהול בסיסיים.
עתה קשישים מקבלי קצבאות שלא יודעים או לא יכולים לשלם חשבונות באינטרנט או שאין להם כרטיסי אשראי נאלצים לנדוד לרבעים אחרים , לעיתים קרבות באמצעות נסיעה באוטובוס כדי לעמוד בתורים ארוכים ומתישים.
ולמי שיש כרטיס אשראי, יאלץ להמתין שיתפנו אליו בשרות קווי הטלפון המתיש.
מה עם אנשים ללא חשבון בנק, עסקים קטנים שפורטים בו כסף ומשלמים חשבונות, עובדים זרים שמעבירים באמצעותו כסף לחו"ל ועוד?
במקום שהמדינה שחתומה על הכישלון תיקח אחריות ותספוג את ההפסדים שהיא עצמה יצרה, היא בוחרת בדרך הקלה של הפרטה, בתירוץ של "חיסכון כספי" ו"תנועה דלילה בסניפים" (על אף שהתור בחלק מהסניפים הוא בלתי נסבל), תוך פגיעה אנושה באוכלוסיות שעבורן השירות הזה הוא חיוני.
הרפורמה שפוגעת בחלשים, נועדה לכסות על הפסדים של 176 מיליון שקלים בשנה האחרונה (שיצרו המינויים הפוליטיים) והערת עסק חי שהוצמדה לדו"חות הכספיים, והיא כוללת פיטורי 1000 עובדים שמשתכרים שכר מינימום, הקלות רגולטוריות, מכירת שטחי נדל"ן וסגירה מאסיבית של סניפים.
אבל בחברת החשמל הגירעונות פי כמה יותר גבוהים ונושקים ל 70 מיליארד שקלים. גם רשות שדות התעופה הפסידה מאות מיליונים בקורונה ועדין לא חשבו להפריט אותה.
לא כל חברה ממשלתית חייבת להיות רווחית, בטח אם היא נותנת שירות חיוני ללא תחליף. אבל נמדינה מסכימה לסבסד גופים שיש מאחוריהם כוחות פוליטיים ובעלי השפעה ומזניחה את אלו שאין להם כוח לזעוק את זעקתם. ועל כך יש רק לומר להם - בושה לכם.
מי יהיה השר החדש?
המשימה של שר התקשורת הבא לקחת לידיו בחזרה את ניהול הדואר, לפתוח סניפים חליפיים במקום אלה שנסגרו. הוא צריך להיות שר שמכיר את האישה המבוגרת שמתעקשת לדבר עם פקיד בדואר ולראות בעיניים את חותמת ה"שולם" על חשבון הארנונה. שמבין את הערך המוסף ולא רק הישיר של סניף דואר שכונתי, שיודע שהפרנסה שלוקחים ועוד ילקחו מעובדים היא כואבת ואם רק ייעלו את הדואר לא יצטרכו לגזול אותה מהם.