כשאש פרצה במסעדת פסקדו באשדוד, ההסבר הראשוני היה כמעט מרגיע: "מעשה קונדס של בני נוער".

אבל בשבועות האחרונים, ככל שנחשפים עוד ועוד פרטים על האופן שבו עבריינים בכירים או אפילו עבריינים בדרג הנמוך - שרוצים לבנות לעצמם צבא משלהם ולהפוך להיות כמו "הגדולים".

אז כדי לגדול - הם מגייסים חיילים זולים - קטינים שיבצעו עבורם משימות פליליות, כמו הצתות רכבים או כניסה למגורים, ואפילו זריקות רימונים לחצרות בתים וכעת כבר מדברים על ירי שמבצעים בני נוער תוך כדי נסיעה על אופניים חשמליות שקונים להם אותם העבריינים הבוגרים.

כיצד מתחיל החיבור בין בני הנוער לעבריינים

בני הנוער מצידם, רוצים חיים נוצצים - כמו בטיקטוק.

העבריינים הבוגרים כבר לא רוצים להסתכן.

למה להסתכן אם אפשר למצוא נער בן 15 -17 שנמצא במצוקה כלכלית, מחפש ריגושים, רוצה להרגיש "שייך". יותר פשוט  להציע לו סכום כסף שנראה עבורו כמו הון ובעצם מדובר בכסף קטן.

עבור מזמין העבירה זו הוצאה זניחה. עבור הנער זו הכנסה שמשנה את המעמד החברתי שלו, לפחות לחודש ימים - עד למשימה הבאה או עד שהוא נתפס.

בני הנוער קלים לפיתוי, בשכונות הם מביטים על העבריינים  עם הרכבים המפוארים, לובשים מותגי על , מחזיקים כסף מזומן, זוכים לכבוד ומורא מהסביבה.... והם רוצים גם.

קל למצוא בשכונות נערים שמחפשים - כסף, כבוד, כוח או צורך עז להרגיש שייך.
העברינים הבכירים יודעים להעניק את התחושות האלו למי שהם שמו עליו את עיניהם.

מה בני הנוער לא מבינים?

מאחורי התמונות הנוצצות מסתתרת מציאות אחרת לגמרי.

הנערים אינם הופכים ל"בוסים". הם הופכים לחיילים, בהמשך ממש לשפוטים . 
ובמקרים רבים - הם גם הראשונים להיעצר.

הם לא מבינים את המשמעות של התהום אליה הם צועדים.
לרוב מדובר בדרך ללא מוצא, דרך שכמעט שאין ממנה חזרה.

כל עוד הם לא נעצרו, העברינים יסחטו אותם עד הטיפה האחרונה.
המשימות הופכות ליותר ויותר מסוכנות, יותר ויותר אכזריות ומנוגדות לערכים הפנימיים של בני הנוער ...
אבל הם כבר לא יכולים לסרב.

התוצאה - גם אם הם לא ימצאו את עצמם במעצר משטרתי, הם יהיו בכלא העברייני - חיים בפחד ולא מסוגלים להגיד לא לפקודות שקיבלו. 
מרגע ביצוע המשימה הראשונה - הם הפכו לחיילים פרטיים של עבריין או עבריינים והם צריכים להישמע לכל פקודה.

החיים בפחד

בני הנוער נכנסים למערבולת - הם מפחדים לספר להורים, הם מפחדים מהמשטרה (בעיקר לאחר שכבר עברו עבירות פיליליות) והכי הם מפחדים - מהעברינים הבוגרים שיודעים להפחיד היטב.
זה המקצוע שלהם - להפחיד.

הצעירים כלפי חוץ, כלפי בני הנוער האחרים, זוכים למעמד שאסור להתעסק איתם - אבל במציאות הם שפוטים וחיים בפחד מתמיד.

אולי יום אחד... כשהם יגדלו, יעברו טירונות בכלא, יצאו ויעשו מעשים אכזריים, הם יהפכו לעבריינים בכירים יותר ואז יעסיקו חיילים משל עצמם - או שיעצרו שוב, או שיחוסלו... מעטים יצליחו להשתחרר מהמעגל.
אולי הצבא יציל אותם...

המשטרה יושבת רק על הזנב של העבריינים המוכרים:

לעברינים המוכרים קשה יותר לפעול בשטח כשהמשטרה על הזנב שלהם - אבל בני הנוער לא על הכוונת והם גם מושכים פחות תשומת לב - לא רק מהמשטרה אלא גם מהקורבן הפוטנציאלי.  

לא יקשרו אותם למי ששלח אותם - כי הם בעצמם לא יודעים מי עומד מאחורי ההזמנה (עבריין בכיר מעביר לעבריין זוטר שמעביר לבני הנוער ושומר לעצמו את הנתח המשמעותי מהקופה).

התופעה מתפשטת בעיר:

בשנה האחרונה ידעה אשדוד שורה של אירועים חמורים שלא הופעלו על ידי ארגוני הפשיעה הגדולים, אלא יותר במסגרת סכסוכי כנופיות ושל עברינים צעירים שרוצים לעלות כיתה והיכנס לואקום השאירו אחירהם דור הבכירים שנמצא פחות ופחות בשטח.

כל עבריין יודע שכדי לגדול, הוא צריך חיילים - אבל להחזיק ולתחזק חילים זה עסק מאוד יקר ובנוסף תמיד יש סיכוי שהם יתהפכו עליך. בני הנוער הם האמצעי שלהם לגדול.

זו הסיבה ככל הנראה שבשנה האחונה באשדוד אנו עדים ליותר ויותר תופעות במסגרת זו:
ניסיונות חיסול בירי. השלכת רימוני רסס. הצתות. סכסוכי כנופיות. מקרי סחיטה באיומים. ועוד
במקרים שונים נעצרו צעירים, ולעיתים גם קטינים, בחשד שביצעו את המעשים.

תמרור אזהרה להורים ולרשויות:

אם בעבר ההורים חששו שהילד שלהם יידרדר לסמים, היום יש איום חדש.
שהוא יהפוך ל"חייל" של מישהו אחר.

זה מתחיל ב "עבודה קטנה", תמורת אלפייה וזו עלולה להיות תחילתה של הידרדרות שתלווה אותם לכל החיים.

המשטרה יכולה לעצור עבריינים. היא יכולה להגיש כתבי אישום. אבל היא אינה יכולה לעצור את הנער בן ה־15 רגע לפני שהוא מסכים למשימה הראשונה.

שם חייבים להיכנס לתמונה - ההורים, מערכת החינוך, מחלקות הרווחה, מדריכי נוער והקהילה כולה.