לפי פסק הדין (03.03.2026), המורה הסכימה לתת “טרמפ” לשני תלמידים שלה (אז תלמידי י”א, בני 16–17). בזמן שהתלמידים ישבו במושב האחורי והמורה עמדה מחוץ לרכב ליד תא המטען, נפתחה דלת בצד שפונה לכביש – ובאותו רגע רכב חולף התנגש בדלת. התוצאה: נזק לשני רכבים, תביעה של חברת הליסינג, ואז עוד תביעה – הפעם של המורה נגד שני התלמידים.

מה קרה קודם – ולמה זה חזר לבית המשפט?

אחרי התאונה, חברת ליסינג (בעלת הרכב שנפגע) תבעה את המורה. באותו הליך נקבע שהתאונה התרחשה עקב פתיחת הדלת, והמורה חויבה בתשלומים שונים. לאחר מכן המורה הגישה תביעה נגד שני התלמידים כדי שישיבו לה את הכספים שנאלצה לשלם – וגם את נזקי הרכב שלה.

ההכרעה: מי אחראי – ומי לא?

בית המשפט קבע שהתלמיד שפתח את הדלת לכיוון נתיב הנסיעה נהג בחוסר זהירות, ולכן אחראי לנזקי התאונה: גם לרכב הליסינג וגם לרכב המורה. נקבע שהאירוע התרחש “מיד” עם פתיחת הדלת – מה שמחזק את המסקנה שהפתיחה בוצעה בלי בדיקה מספקת של הדרך.

התלמיד השני – יצא מהתביעה

המורה ניסתה לטעון ששני התלמידים הם “מעוולים במשותף” או שחברו של הפותח “שידל” אותו לפתוח את הדלת. אבל בית המשפט קבע שלא הוכחה מעורבות של התלמיד השני: אין ראיה שביקש, עודד או סייע לפתיחת הדלת – ולכן התביעה נגדו נדחתה.

ומה עם הטענות נגד המורה?

הנתבעים ניסו לטעון לאשם תורם מצד המורה: חניה בעיקול/נגד כיוון התנועה, ואפילו טענה שהסעת תלמידים ברכב פרטי מנוגדת לנהלים. בפסק הדין נקבע שלא הוכח קשר סיבתי שמצדיק להפחית מהמורה פיצוי: התאונה נגרמה בגלל פעולת פתיחת הדלת בחוסר זהירות, ולא בגלל עצם הטרמפ או מיקום החניה (גם אם נקבע שהרכב עמד נגד כיוון התנועה).

כמה כסף נפסק?

בית המשפט חייב את התלמיד שפתח את הדלת לשלם למורה 45,414 ₪ (בעיקר על נזקי הרכב שנפגע והוצאות שנפסקו בעבר), בתוספת: ריבית והצמדה, אגרת משפט ושכר טרחת עו”ד.

בנוסף, המורה  לשעבר חויבה לשלם לתלמיד השני (שתביעתה נגדו נדחתה) 6,500 ₪ הוצאות ושכר טרחה.