מאז תחילת מלחמת 'חרבות ברזל', השוק הפתוח שבחוף לידו אשדוד לא התקיים. בשבועיים האחרונים החלו הסוחרים להפעיל לחץ מסיבי באמצעות תקשורת מקומית ומועמדים לראשות העיר, על ראש העיר, ד"ר לסרי במטרה שיאפשר את הפעלתו, כולל הפגנה מתחת לביתו של ראש העיר.

אחד המועמדים לראשות העיר השיב להם ולתקשורת - "אין שום סיבה שתושבי אשדוד לא ייהנו מהשוק ואין שום סיבה שהסוחרים לא ישובו להתפרנס״.

אך ראש העיר התעקש שלא נכון לקיים אותו בתקופה רגישה זו שתסכן את הן את התושבים והן את הסוחרים עצמם והשיב לשאלות התקשורת - "האיום הרקטי על אשדוד עדיין משמעותי מאוד. התקהלות גדולה בסמוך לרצועת החוף (בשוק של יום רביעי למשל), הינה מסכנת חיים מאוד. מנפילת טיל שלא יורט ע״י כיפת ברזל, או חלילה משברי יירוט".

ביום רביעי האחרון, יום השוק, בשעה 17:00 - אחרי יותר משבוע של שקט, הופעלו אזעקות באשדוד בעקבות מטח של טילים לעבר העיר. כיפת ברזל בצעה יירוטים של לפחות 10 טילים בשמי העיר ובעקבותיהם נפלו רסיסי יירוט גדולים במיוחד ברחבי העיר, אחד מהם חדר את התקרה של סופר מרקט גדול בעיר וגרם להרס.

אנו מנסים רק לחשוב, מה היה קורה אילו ראש העיר היה נכנע ללחצים?

דמיינו לכם את הכאלף אזרחים, חלקם הגדול מבוגרים וקשישים שנמצאים במרחב הפתוח, כשהם סוחבים בידיהם את סלי הקניות, בזמן האזעקות וה"בומים" הגדולים שיצרו 10 יירוטים והרעידו את הלבבות של האזרחים ואין להם לאן לרוץ....

שום מיגונית לא הייתה יכולה להכיל אותם והמרוץ אליה יכול היה רק ליצור פציעות מנפילות ונפגעי חרדה רבים.

מה היו עושים גם אותם סוחרים שלחצו לפתוח את השוק בזמן זה? לאן היו רצים ואם היו רצים, כיצד היו נוטשים את הסחורה שלהם?

שוב הוכח שאסור למנהיגים ללכת שבי אחרי לחצים ציבוריים, אלא להיות נאמנים לאמת הפנימית שלהם.