זה התחיל בלילה אחד, בין 1:30 ל-3:45 לפנות בוקר, ברחוב מבוא האתרוג באשדוד. רכבו של תושב העיר, ניסים כהן, נעלם – בלי רעש, בלי סימנים, פשוט נגנב מתחת לאף.

כמה שעות לאחר מכן, אותו רכב כבר היה בידיים אחרות. לא של הגנבים עצמם – אלא של אדם אחר, איעד אלדהבשה, שלטענתו “רק לקח את הרכב מחבר”.

אלא שבבית המשפט זה כבר נשמע אחרת לגמרי.

השרשרת שמאחורי גניבת הרכב

לפי פסק הדין, הנאשם קיבל לידיו את הרכב – כשהוא יודע שמדובר ברכב גנוב  ואף נהג בו עד שנעצר על ידי המשטרה בכביש 6. בתוך הרכב נמצאו גם חפצים אישיים של בעליו: אייפד, פנקס שיקים וכלי עבודה.

השופטת זהר דולב להמן הדגישה:
לא מדובר במקרה תמים, אלא חלק משרשרת עבריינית שלמה.

“מקבל הרכב הגנוב הוא חוליה הכרחית, בלעדיו לא ניתן לממש את גניבת הרכב”

הפגיעה שלא רואים – מעבר לכסף

בפסק הדין נחשף צד נוסף, פחות מדובר: הפגיעה הרגשית.

לא רק הרכב נעלם, אלא גם תחושת הביטחון.

“מפח הנפש של אדם שיוצא מביתו ומגלה שרכבו נעלם – הוא עצום”

השופטת הוסיפה כי מדובר בתופעה רחבה - “מכת מדינה” - שפוגעת לא רק בבעלי הרכבים, אלא בכל הציבור, דרך עליית מחירי הביטוח והצורך באמצעי מיגון.

הסיפור האישי הקשה – שלא הספיק

מאחורי הנאשם עומד סיפור חיים מורכב במיוחד:

• אביו מרצה מאסרי עולם על רצח כפול
• אימו נטשה אותו בילדות
• גדל ללא תנאים בסיסיים, ללא חשמל ומים
• עבד מגיל צעיר וניסה לבנות חיים נורמטיביים

בבית המשפט הוא הביע חרטה:

“עשיתי טעות… לא בדקתי… לא אחזור על זה”

אבל זה לא הספיק.

הקונפליקט: רחמים מול הרתעה

השופטת עמדה בפני דילמה ברורה:

מצד אחד – נסיבות חיים קשות, חלוף זמן של יותר מ-6 שנים מאז האירוע.
מצד שני – עבירה חמורה, תופעה רחבה, והצורך להרתיע.

ההכרעה הייתה חד משמעית:

לא ניתן להקל יתר על המידה.

גזר הדין: מסר חד וברור

בסופו של דבר נגזרו על הנאשם:

• 10 חודשי מאסר בפועל
• מאסרים על תנאי
• קנס של 2,000 ש"ח
• פיצוי של 2,000 ש"ח לבעל הרכב

המסר של בית המשפט: “לא רק הגנבים אשמים”

הנקודה המרכזית בפסק הדין ברורה:

מי שמקבל רכב גנוב – גם אם לא גנב אותו – הוא חלק מהפשע.

והמחיר? יכול להיות כבד בדיוק כמו של הגנב עצמו.