בתוך 30 שעות איבד הג'יהאד האיסלאמי את שני מפקדיו הבכירים ברצועה (מנסור כיהן בתפקיד כ־20 שנה, והיה מעורב במספר גדול של פיגועי טרור ושיגור רקטות לישראל).

אבל להצלחה המבצעית הנדירה הזאת יש גם צד שני. הג'יהאד האיסלאמי נותר כעת ללא מפקדים בכירים ברצועה, ומכאן גם בלי מי שיכולים לקבל החלטות משמעותיות. זה מתבטא, בין היתר, בהיעדר פיקוד ושליטה מסודרים על הלחימה, אבל גם בחוסר יכולת להחליט על סיומה. הבכיר היחיד שנותר בארגון הוא זיאד נחאלה, מנהיגו המדיני, שלא מגיע לרצועה אלא נע על הציר שבין דמשק לטהרן (שבה הוא ביקר בשבוע שעבר), אולם לא ברור עד כמה הוא משפיע באמת על פעילי השטח ברצועה, שנתונים כעת בצבת שבין חשש לחייהם לבין רצונם להמשיך בג'יהאד ולנקום את מות מפקדיהם.

חברים שימו לב – ככל שידובר על הפסקת אש וככל שהיא תתקרב – כך הירי רק יתעצם והם יעשו ככל יכולתם להצליח לפגוע באזרחי ישראל.

המאזן הכולל של הג'יהאד מול מדינת ישראל, עגום למדי. הוא יעשה ככל יכולתו עד לרגע האחרון ועד דקה לפני הפסקת האש לגרום לפגיעה משמעותית בצד הישראלי ולשפר את מאזנו.

בשלב הזה יש לג'יהאד רק כישלונות:

הוא איים על ישראל, אבל התוצאה של איום זה עלתה לו במחיר כבד מאוד ורק הוכיחה שישראל לא נרתעת ממנו.

לאחר הפסקת האש הוא יידרש להסביר לפעיליו את שגיאתו המביכה בהערכת תגובתה של ישראל ובהפתעה ממנה.

הג'יהאד איבד את מפקדיו הבכירים ביותר ורבים מראשי החוליות.

הג'יהאד יידרש להתייצב מול תמונות ההרוגים והפצועים מקרב תושבי עזה, שנפגעו ישירות מאש שירו חוליותיו.

הג'יהאד לא יוכל להציג לפעיליו הישגים צבאים מול מדינת ישראל

הוא יישאר עם תחושת העלבון הצורב מכך שהוא שוב נשאר לבדו: ללא חמאס, ללא חיזבאללה ומבלי שהצליח להוציא המון מוסת אל הרחובות בישראל.

קצב מעצרם של פעילי הג'יהאד האסלאמי מהשומרון בידי צה"ל ושב"כ רק הואץ בעקבות האולטימטום שהוא הציב.

לפיכך, נדרשת כעת ישראל למצוא דרכים יצירתיות להביא לסיומו של הסבב. אחד הרעיונות שעלו הוא להפסיק חד־צדדית את התקיפות, ולחדש אותן רק אם יימשך הירי מהרצועה.

מי שמובילה את המאמץ למצוא פתרונות היא מצרים (ולצידה קטאר ושליח האו"ם לאיזור), שבכירי מנגנוני המודיעין שלה נפגשו בסוף השבוע עם משלחת של הג'יהאד האיסלאמי שהגיעה לקהיר, אך טרם השיגו עימם הסכמות.

המצרים מפעילים לחץ על החמאס, שיאכוף את מרותו ברצועה וימנע בכוח את המשך הירי. נראה שחמאס מעוניין בכך, לנוכח הפגיעה הקשה בתושבי הרצועה ובכלכלתה.

כחלק מההסלמה מונעת ישראל את יציאתם של כ־15 אלף פועלים לעבודה מדי יום, ומגבילה את אזורי הדיג ומונעת מעבר סחורות לעזה. כל אלה מייצרים לחץ על האוכלוסייה, שמצידה מייצרת לחץ על הריבון – החמאס – בדרישה להשיב את השקט והשגרה.

בישראל מקווים שניתן יהיה להשיג רגיעה בתוך יממות בודדות, בעיקר משום שיעדי המבצע כבר הושגו כאמור, ומחיר הטעות עלול לגבור מעתה והלאה על כל הצלחה שתושג. עד אז, צריכה ישראל להמשיך ולשמר הגנה חזקה בעוטף וגם בעומק השטח, ולהמשיך להקפיד על פגיעה מדויקת בפעילי טרור והימנעות ככל הניתן מפגיעה בבלתי מעורבים.