אבל כבד ירד על אשדוד עם הבאתו למנוחות של רס״ל (מיל’) לידור פורת הי״ד, בן 31, שנפל בקרב בדרום לבנון במהלך פעילות מבצעית.

על פי פרטי התקרית, כוח צה״לי שפעל בגזרה עלה עם כלי הנדסי על מטען נפץ שהוטמן על ידי חיזבאללה. כתוצאה מהפיצוץ נהרג פורת ותשעה לוחמים נוספים נפצעו בדרגות שונות, בהם אחד באורח קשה.

לידור שירת כלוחם בגדוד 7106 של חטיבה מרחבית 769, ובמהלך חודשי הלחימה האחרונים נקרא שוב ושוב לשירות מילואים – והתייצב בכל פעם, מתוך תחושת שליחות עמוקה.

מי שהכיר אותו מקרוב מתאר צעיר צנוע, חייכן וביישן – כזה שתמיד חיפש איך לתת יותר. סמל המחלקה סיפר בכאב כי כבר מהרגע הראשון בלט הרצון שלו להיות חלק:
“רצית רק לדעת איך להצטרף אלינו, שאלת רק מה אפשר לעשות, כמו צנחן אמיתי… תמיד רצית לדעת איך לתרום”.

נאור, אחיו של לידור, ספד לו בבכי: "אחי, איך נפלו גיבורים. היית כל כך מסור לגזרה הצפונית מתחילת מלחמת שמחת תורה. היית חרוץ ואמיץ. תמיד חיפשת איך תוכל לעשות את הדברים על הצד הטוב ביותר. לא היית רועש, היית חרוץ. אף פעם לא ויתרת, תמיד היית בהתקדמות. זכינו לחגוג ביחד את חג הפסח להפסקה משמחת. זכית למסור את נפשך, למען העם - לארץ".

במקביל לשירותו, לידור היה סטודנט להנדסת חשמל ואלקטרוניקה – אדם שבנה את עתידו בעבודה קשה, צעד אחר צעד. רב הישיבה שבה למד תיאר זאת כך:
“בחרת בעשר אצבעות לבנות את עצמך… גם כשבחרת ללמוד לא עשית לעצמך הנחות… דבקת במשימות”.

חייו האישיים היו בדיוק בנקודה שבה הכול מתחיל להתחבר. חבריו מספרים כי רק בשבת האחרונה שיתף בהתרגשות שהכיר מישהי שמוצאת חן בעיניו, ודיבר על עבודה, זוגיות ועל החלום “לפרוץ גבולות ולהתחיל סוף סוף את החיים שתמיד רצה לעצמו”.

אלא שהחלומות הללו נגדעו באחת.

ראש העיר ד״ר יחיאל לסרי ספד לו וציין כי העיר כולה מרכינה ראש:

לידור הותיר אחריו אב, אח ואחות תאומה – משפחה כואבת ומדינה שלמה שמחבקת.

סיפורו של לידור פורת הוא סיפור של דור שלם – צעירים שמבקשים לחיות, לבנות, לאהוב – ובאותה נשימה גם לא מהססים להתייצב כשנקראים.

הפעם, הוא לא חזר.

יהי זכרו ברוך.