מסתבר שאשדוד לא הלכה לאבדון כפי שהזהירו אותנו במערכת הבחירות. חברי מועצת העיר החדשים נראו נרגשים כחתני וכלות בני מצווה חדשים, חברי המועצה הותיקים סתם נראו שבעי רצון שהם עדין שם וכולם עשו רושם שהם מוכנים, רוצים ומצפים להשתלב בעשייה העירונית, יד ביד עם ירביהם משכבר הימים האחרונים.

מן הקהל היה ניתן להשקיף על כל הנבחרים החדשים שישבו כמניפה ב3 צבעים - חרדים, יוצאי חבר העמים ומזרחיים. כך בחלוקה פחות או יותר שווה, המייצגת את העיר אשדוד ( בלי הגוונים הנוספים שלה כמו איזה צרפתי, אתיופי ועוד).

הקואליציה כבר נסגרה בשבוע שעבר עם 22 חברים - שזה נחשב לקואליציה רחבה, אבל הפוטנציאל המעשי ברוח התקופה הוא להפוך אותה לקואליציה עוד יותר רחבה - "קואליציית האחדות".

כדי שזה יקרה, הדלת צריכה להיות פתוחה לעוד כ3-4 מתוך ה7 שהושארו באופוזיציה. זה אפשרי, זה רצוי וזה ישדר את מה שצריכים מנהיגים לשדר לעם בימים אלו - את המסר שראש העיר עצמו הכריז עליו שוב ושוב לפני ואחרי הבחירות.

למה ה7 עדין בחוץ?

לגבי הלן גלבר (3 מנדטים) ומשה בטורשווילי (מנדט), אנחנו עוד מבינים את הסיבה (רגשות מעורבים, צלקות, חוסר בתפקיד של סגן פנוי שיכניס את גלבר כלאחר כבוד פנימה ועוד), אנו פחות מבינים למה בן חמו (מנדט) לא הוזמן כלל...אבל הכי פחות מבינים - למה תנועת אשדודים (2 מנדטים) לא הוזמנו לקואליציה??? כנראה שבינתנו מצומצמת להגיון הבריא בלבד.
בשם תושבי אשדוד, אנו מצפים מראש העיר ומממלא מקומו, גבי כנפו, להתאמץ יותר כדי להרחיב את היריעה הפוליטית למקסימום האפשרי - ולו בשם התקופה. 

וביום החגיגי הזה, יניב קקון ומאיר אברג'ל (חברי תנועת אשדודים), לא יכלו להסתיר את אכזבתם (למרות שעשו מאמץ) , זה היה ניכר על פניהם. קקון יצא לחופשה של יום בודד משרות המילואים, בו הוא משרת כבר חודשים רצופים, כדי להשתתף בטקס החגיגי ונראה שהוא ציפה ליותר שותפות והדדיות מראש העיר. הוא גם היה היחיד שלא הצטלם מחובק איתו (והרי השניים שתפו פעולה יפה מאוד 5 שנים).

"החבר'ה הטובים" יצטרכו עתה להיות יותר רעים, לשלוף ציפורניים ולהכין את עצמם לשרת מהאופוזיציה בסגנונם הם.

ראש העיר דווקא נראה נרגש כמו לאחר ניצחונו הראשון. זה היה הניצחון אולי המתוק מכולם מבחינתו, לאחר שהוא כבר הוספד על ידי מומחים פוליטים מטעם עצמם ובעלי עניין שהציעו לו לפרוש בכבוד לפני שיתבזה -
אז יש רגעים כאלו בחיים שבן אנוש רוצה להוציא אצבע משולשת ולצעוק איזו קללה עסיסית שתפרוץ כמו לבה מהמקום הכי עמוק בנשמה ותשחרר את ההצטברות של חודשי הכעס, ההשפלות, האיפוק המאולץ והלחצים ...
אבל בכל זאת... אם אתה ראש עיר וד"ר ונמצא ברגע של מעמד חגיגי לעיני אימך ורעייתך.... זה פחות אפשרי...
בעלי עין נפשית חודרנית, יכלו להבחין כי שאר הגוף שידר ללא מילים את מה שהאצבע לא יכלה להוציא לאור.

מי שעשתה את העבודה במקומו של בן האנוש, הייתה דווקא הכנרית, הנאה באופן במיוחד, שהשתלבה בקטע האומנתי - היא עלתה לנגן את השיר – "לא, לא, לא תנצחו אותי, לא מנצחים אותי כל כך מהר" ואני תהיתי, מי הזמין את דווקא את השיר הזה. מה שלא תהיתי הוא - מי נהנה מאוד מהשיר ברגעים אלו, כשהוא צמוד על הבמה ומשקיף על הקהל - מהם - אותם היריבים והאוהבים כאחד.

בהמשך הערב חברי מועצת העיר החדשים והמחודשים נשבעו למדינה ולבצע עבודתם נאמנה. רק שהם עשו זאת אחד, אחד למשך 29 חברים את אותו המשפט... ההליך הסיר לא מעט צופים מהשידור הישיר שהעלנו כאן באשדוד נט (לקהל שישב באולם היו פחות אופציות נטישה).

ראש העיר בנאומו סיפר על קשיי הבחירות וגם על הושטת ידו לאחדות ותוך כדי דבריו הבטתי שוב בחברי תנועת אשדודים שלא מבינים עדין מה לא אחדות בהם?!

שירת התקווה סיימה את הערב הממלכתי שהתקיים במשכן לאומניות הבמה באשדוד ועכשיו הגיע הזמן לעבודה באמת. 

 הצלחתכם הצלחתנו תושבי אשדוד.

לצפיה בשידור וידאו המלא והמלא מערב כינון מועצת העיר החדשה באשדוד: כנסו כאן