זה התחיל כמו עוד תלונה על ארנק שנעלם.

אישה מבוגרת מגלה שהתיק או הטלפון אינם במקום, מתקשרת לבנק כדי לבטל את כרטיס האשראי ואז שומעת את הבשורה: מישהו כבר הגיע לכספומט.

לפעמים חלפו רק דקות.

אלא שכאשר חוקרי המשטרה החלו לחבר בין תלונות שהגיעו מאשדוד, אשקלון וקריית גת, הם הבינו שלפניהם לא אירועים מקריים, אלא שיטת פעולה שחוזרת על עצמה.

המשטרה אספה תיקים שכבר נסגרו תחת הכותרת "עבריין לא נודע", קיבלה מהבנקים סרטוני אבטחה וגילתה דמות שחוזרת שוב ושוב בתיעוד.

ב-7 ביוני 2020 הגיע הרגע ששינה את החקירה.

פעילות משטרתית ממוקדת באשדוד הסתיימה במעצרה של סועאד אלעביד לצד אישה נוספת. מכאן החלו החוקרים לחזור לאחור ולחבר אליה את התיקים הישנים.

בחודש שעבר, יותר משש שנים לאחר האירועים, הרשיעה שופטת בית משפט השלום באשקלון זהר דולב להמן את אלעביד בשורה ארוכה של עבירות גניבה, מרמה והונאה בכרטיסי חיוב.

הקשישה עלתה לאוטובוס ברוגוזין. הארנק כבר נעלם

אחד האירועים המשמעותיים ביותר בחקירה התרחש ממש בלב אשדוד.

ב-7 ביוני 2020 המתינה הקורבן, אז בת 74, לאוטובוס ברחוב רוגוזין.

לפי הכרעת הדין, כאשר הגיע האוטובוס, אישה שהייתה עם הנאשמת חסמה את דרכה של הקורבן בכניסה, בעוד אלעביד נצמדה אליה מאחור.

מתוך העגלה של הקורבן נלקחה שקית ובה ארנק, שלושה כרטיסי חיוב, 550 שקל במזומן ומסמכים אישיים.

כעבור תשע דקות בלבד, בשעה 13:39, כבר נעשו ניסיונות למשוך כסף באמצעות אחד הכרטיסים בכספומט ברחוב שבי ציון באשדוד.

אבל הקורבן לא נשארה אדישה.

מיד כשהבחינה שהעגלה פתוחה והשקית נעלמה, היא ביקשה מנהג האוטובוס לעצור, ירדה והחלה לחפש את שתי הנשים שבהן חשדה.

כשנשאלה מאוחר יותר אם תהיה מוכנה לעימות, השיבה ללא היסוס: "בטח, אני רוצה להסתכל לה בעיניים".

המשטרה כבר הכירה את השיטה: "מיד טסים לכספומט"

באותו יום המשטרה הייתה בעיצומה של פעילות ממוקדת.

רפ"ק ינון מדמוני תיאר בבית המשפט תופעה שהשוטרים כבר למדו להכיר: לאחר גניבת ארנק וכרטיסי אשראי, המבצעים אינם מבזבזים זמן.

לדבריו, השיטה הייתה להגיע במהירות לכספומט ולנסות לנצל את חלון הזמן הקצר לפני שבעל הכרטיס מבחין בגניבה וחוסם אותו.

השוטרים איתרו שתי נשים ליד כספומט באשדוד כשהן נושאות "שקית בולטת" ועקבו אחריהן.

בהמשך השתיים נראו ללא השקית.

השוטרים חזרו לאזור שבו נראו איתה לאחרונה ומצאו בפח מוטמן שקית ובה רכושה של שפין.

ובתוכה נמצאה גם ראיה קטנה שהפכה למשמעותית מאוד במשפט: פתקית מהכספומט שבו נעשו ניסיונות המשיכה.

על הפתקית נמצאה טביעת אצבע של אלעביד.

טביעת האצבע שסגרה את המעגל

ההגנה ניסתה לערער על שרשרת המוצגים ועל המשמעות שניתן לייחס לטביעת אצבע שנמצאה על פיסת נייר ניידת.

בית המשפט בחן את הטענה בהרחבה ודחה אותה.

השופטת קבעה כי מכלול הראיות מוביל למסקנה שהשקית שנמצאה בפח היא אותה שקית שהכילה את רכושה של שפין, וכי הפתקית שעליה טביעת האצבע הגיעה מהסניף שבו נעשו ניסיונות המשיכה.

אלעביד, קבע בית המשפט, לא סיפקה הסבר סביר כיצד טביעת האצבע שלה הגיעה לשם.

השופטת קבעה כי מדובר בראיה המסבכת אותה בביצוע העבירות.

אבל זה היה רק קצה החוט.

יום קודם באשדוד: שתי מטריות וקשישה בת 87

אחד האירועים החריגים ביותר התרחש ב-22 בינואר 2020 סמוך לקניון סי מול ופנורמה באשדוד.

אחת הקורבנות הייתה אז בת 87 ונעזרה בהליכון.

לפי הכרעת הדין, אלעביד ושתי נשים נוספות חסמו את דרכה באמצעות שתי מטריות פתוחות. הנשים נצמדו אליה ובמהלך האירוע נגנב ממנה טלפון נייד שבתוכו היה כרטיס האשראי.

בשעה 16:04 כבר נמשכו באמצעות הכרטיס 4,000 שקל מכספומט ברחוב שבי ציון באשדוד, ובהמשך בוצעו ניסיונות למשוך כספים נוספים.

הקורבן סיפרה בתחילה שלא הרגישה שמישהו גונב ממנה דבר.

רק בלילה נזכרה באירוע המוזר: בזמן גשם חזק אישה עמדה מולה עם שתי מטריות פתוחות וחסמה את דרכה, בעוד שתי נשים נוספות נצמדות אליה מאחור.

בדיעבד, הרגע שנראה אולי מקרי הפך לחלק מרכזי בפאזל.

יצאה משופרסל, וכעבור דקות החלו משיכות הכספים

יום לאחר מכן נרשם אירוע נוסף.

קורבן נוספת, אז בת 76, סיימה קניות בשופרסל במתחם הקוסמוס והניחה את תיקה בתא המטען של המכונית בזמן שהעמיסה את הקניות.

בתיק היו כרטיסי אשראי, טלפון נייד, מסמכים ו-750 שקל במזומן.

כעבור מספר דקות גילתה שהתיק איננו.

לפי הכרעת הדין, בהמשך בוצעו באמצעות הכרטיסים משיכות באשדוד: 1,000 שקל, לאחר מכן 4,000 שקל, עוד 2,000 שקל ועוד 1,000 שקל, ובהמשך נעשו ארבעה ניסיונות משיכה נוספים.

הקורבן סיפרה לחוקרים כי לפני שגילתה את הגניבה הבחינה באישה שהסתובבה באזור ושוחחה בטלפון.

הפרט הזה הפך מאוחר יותר לחלק ממערך הזיהוי.

המשטרה פתחה מחדש תיקים של "עבריין לא נודע"

בשלב מסוים הבינו החוקרים שהסיפורים מאשדוד אינם עומדים לבדם.

רס"ב שרון סויסה, ששירת אז כחוקר בתחנת אשקלון, זיהה תופעה של גניבת ארנקים מאנשים מבוגרים ולאחריה משיכות מהירות בכספומטים.

הוא החל לאסוף תיקים מתחנות שונות, לרבות תיקים שכבר נסגרו משום שהעבריין לא אותר.

צווי בית משפט הוצאו לבנקים, סרטוני האבטחה נאספו ואז התברר לחוקר כי דמות אחת חוזרת שוב ושוב.

לאחר מעצרה של אלעביד באשדוד, הוא צפה בתמונות והבין, לדבריו, שהחשודה שחיפש נמצאת בידיהם.

שוב ושוב: גניבה ומיד אחריה כספומט

האירועים לא התרחשו רק באשדוד.

באשקלון נגנב תיק מאישה בעת שהעמיסה קניות לרכבה בחניון ויקטורי. זמן קצר לאחר מכן נמשכו 4,000 שקל מכרטיס האשראי שלה.

באירוע אחר בשוק העירוני באשקלון נגנב ארנק מקשיש בן 77. בהמשך נמשכו באמצעות אחד מכרטיסיו 6,000 שקל ונעשו ניסיונות למשוך אלפי שקלים נוספים.

בקריית גת נגנבו ארנקים וטלפונים מנשים נוספות, ולאחר מכן בוצעו משיכות וניסיונות משיכה בכספומטים.

בסך הכול כלל כתב האישום שבעה אישומים, כאשר כל האירועים התרחשו באשדוד, אשקלון וקריית גת.

מצלמות הבנקים הפכו לעד המרכזי

הבעיה הגדולה של המשטרה הייתה זיהוי.

הנאשמת הכחישה שוב ושוב שהיא האישה המופיעה בסרטוני האבטחה.

כאן נכנס לתמונה רס"ב חנן אלון, שוטר שהכיר את אלעביד במשך שנים.

אלון התעקש כי הוא מזהה אותה בוודאות בתמונות ובסרטונים. הוא הצביע על מבנה הגוף, תווי הפנים, השיער והתסרוקת.

בחקירתו הנגדית נשאל שוב ושוב אם ייתכן שהוא טועה.

תשובתו הייתה חד משמעית: "סועאד באללה יש רק אחת".

בית המשפט התרשם כי עדותו עקבית ומהימנה וקבע כי ההיכרות המוקדמת שלו עם הנאשמת מחזקת את אמינות הזיהוי.

השופטת אף צפתה בעצמה בסרטונים ובתמונות והשוותה אותם לנאשמת שישבה באולם. מסקנתה הייתה שגם היא מזהה את אלעביד כאישה שתועדה.

ואז הגיעה טענת האחות התאומה

אלא שבמשפט נרשמה תפנית יוצאת דופן.

אלעביד טענה כי בנות משפחתה דומות זו לזו וכי ייתכן שהאישה שנראית בתיעודים היא אחייניתה או קרובת משפחה אחרת.

בהמשך, ורק בשלב מאוחר מאוד של ההליך, העלתה טענה נוספת: יש לה אחות תאומה הדומה לה.

לטענת ההגנה, עצם קיומה של אחות תאומה יכול להקים ספק סביר בזיהוי.

בית המשפט לא השתכנע.

השופטת קבעה כי הטענה בדבר האחות התאומה הועלתה בשלב מאוחר וכי לא הוצגה תשתית ראייתית שמוכיחה שהדמיון ביניהן כה גדול עד שלא ניתן להבחין ביניהן.

יתרה מכך, בית המשפט קבע כי חלק מהטענות שהעלתה אלעביד בנוגע להליך קודם שהתנהל נגדה התבררו כלא נכונות.

לבסוף קבעה השופטת כי דווקא חומר שהגישה ההגנה הראה שאף שקיים דמיון בין האחיות, ניתן להבדיל ביניהן.

"לא מבדילים בינינו"

לאורך המשפט טענה אלעביד גם כי הזיהוי שלה נובע מקושי של השוטרים להבחין בין נשים כהות עור.

בית המשפט התייחס ברצינות לטענה וציין כי מוכרת האפשרות לטעויות בזיהוי בין בני קבוצות אתניות שונות ולכן נדרשת זהירות.

אלא שבמקרה הזה נקבע כי השוטר המזהה הכיר את הנאשמת במשך שנים, נחשף לסרטונים ולתמונות ולא הסתמך על צבע עורה בלבד.

השופטת קבעה כי ההיכרות המוקדמת, לצד יתר הראיות, מפחיתה משמעותית את החשש מטעות בזיהוי.

בית המשפט: זו הייתה שיטת פעולה

בסופו של דבר חיבר בית המשפט את כל הנקודות.

הקורבנות היו ברובם מבוגרים ואף קשישים.

הרכוש נגנב.

בתוך זמן קצר מאוד נעשה שימוש בכרטיסי החיוב שלהם.

הנאשמת תועדה בכספומטים.

אותם דפוסים חזרו במספר ערים.

ובמקרה באשדוד נוספה גם טביעת האצבע שלה על הפתקית שנמצאה יחד עם רכושה של אחת הקורבנות.

השופטת קבעה כי זו הייתה שיטת הפעולה שחזרה באירועים וכי ביצוע המשיכות זמן קצר כל כך לאחר הגניבות מחזק את המסקנה שהנאשמת היא שהחזיקה בכרטיסים שנגנבו.

הורשעה בעשרות עבירות

ב-20 ביולי 2026, לאחר הליך משפטי ארוך, הרשיעה השופטת זהר דולב להמן את סועאד אלעביד בשורה ארוכה של עבירות.

בין היתר הורשעה בשש עבירות גניבה, גניבת כרטיסי חיוב, הונאה בכרטיס חיוב, גניבה מרכב, ארבע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ו-16 עבירות של ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לצד עבירות נוספות.

הכרעת הדין משתרעת על עשרות עמודים, אבל מאחוריה מסתתר סיפור פשוט ומטריד במיוחד: אנשים מבוגרים יצאו לקניות, נסעו באוטובוס או הסתובבו ברחוב, ובתוך רגע אחד נעלמו מהם ארנק או טלפון.

עד שהבינו מה קרה, מישהו כבר עמד מול הכספומט.

ומה שהפיל בסופו של דבר את השיטה היה בדיוק אותו מרוץ נגד הזמן: המצלמות בבנקים תיעדו שוב ושוב את מי שהגיעה לכספומטים זמן קצר לאחר הגניבות, עד שהמעצר באשדוד איפשר למשטרה לחבר את חלקי הפאזל ולהחזיר לחיים תיקים שכבר סומנו כ"עבריין לא נודע".