פרויקט תמ"א 38 ברחוב הקישון 17 באשדוד, שנועד לחזק ולהרחיב את הבניין במסגרת התחדשות עירונית, הפך למאבק משפטי ממושך שנמשך קרוב לעשר שנים והסתיים רק לאחרונה בפסק דין מפורט של בית משפט השלום באשדוד.

במרכז הפרשה עמד יעקב (קובי) אלימלך, יזם ומקדם פרויקטים בתחום ההתחדשות העירונית, שטען כי מילא את חלקו בהסכם, קידם את הפרויקט עד לקבלת היתר בנייה, אך לא קיבל את מלוא התמורה שהובטחה לו.

מנגד טענו חברת "דרכי יושר" ובעליה שלום שארף כי ההתקשרות עם אלימלך הסתיימה כבר בשנת 2016, לאחר שהודיע על הפסקת פעילותו בפרויקט. בנוסף טענו כי הסתיר מהם עובדות מהותיות, ובהן הליך פשיטת רגל שבו היה מצוי ואף תקופת מאסר שריצה לאחר חתימת ההסכם.

אלא שבית המשפט מצא כי המציאות הייתה מורכבת הרבה יותר.

מהעדויות שנשמעו עלה כי אלימלך היה הגורם המרכזי שקידם את המיזם. דיירים בבניין העידו כי הוא עבר מדלת לדלת, שכנע בעלי דירות להצטרף לפרויקט, השתתף בפגישות רבות וניהל קשר רציף עם גורמי התכנון.

גם אדריכל הפרויקט העיד כי אלימלך היה מעורב באופן פעיל בקידום הבקשה להיתר הבנייה, ואילו עורך הדין שליווה את הדיירים סיפר כיצד עבר יחד עמו בין הדירות כדי להשיג את ההסכמות הנדרשות.

אחת השאלות המרכזיות שנדונו הייתה האם הודעת הפרישה ששלח אלימלך בשנת 2016 אכן הביאה לסיום ההתקשרות.

השופטת ליאורה אדלשטיין קבעה כי למרות אותה הודעה, ההתנהלות בפועל של כל המעורבים לימדה כי הפרויקט המשיך להתקדם תוך מעורבותו של אלימלך במשך שנים נוספות.

בפני בית המשפט הוצגו התכתבויות, הסכמי פשרה ועדויות שונות שהצביעו על כך שגם לאחר הודעת הביטול הנטענת המשיך אלימלך להשתתף בפגישות, לקדם הליכים מול הרשויות ולהיות מעורב במגעים מול הדיירים.

לדברי השופטת, התנהלות זו מלמדת כי הודעת הביטול נזנחה בפועל וההסכם המשיך לחול בין הצדדים.

נקודה משמעותית נוספת הייתה השאלה האם אלימלך אכן עמד בהתחייבויותיו.

בית המשפט קבע כי הוא הצליח לגייס את הרוב הדרוש מקרב הדיירים, לקדם את הליכי התכנון ולהביא את הפרויקט לשלב החשוב ביותר – קבלת היתר בנייה באוקטובר 2019.

עוד נקבע כי בפרויקטים של התחדשות עירונית אין הכרח להשיג חתימות של כל בעלי הדירות, שכן החוק מאפשר להתמודד עם מיעוט של דיירים סרבנים באמצעות הליכים משפטיים.

עם זאת, השופטת לא חסכה ביקורת גם מהתובע.

בפסק הדין צוין כי אלימלך אכן לא גילה לנתבעים בזמן אמת כי היה מצוי בהליכי פשיטת רגל, ואף לא עדכן אותם על תקופת המאסר שריצה.

למרות זאת קבע בית המשפט כי הנתבעים המשיכו לעבוד עמו גם לאחר שנודע להם על נסיבות אלה, נהנו מפירות עבודתו ולא פעלו לביטול ההסכם במשך שנים ארוכות. לכן אין באותן טענות כדי לשלול את זכאותו לקבלת התמורה.

בסיום ההליך קבע בית המשפט כי הנתבעים הפרו את התחייבויותיהם החוזיות כאשר סירבו לשלם את יתרת התמורה לאחר שהפרויקט הגיע לשלב היתר הבנייה.

לפיכך חויבו חברת "דרכי יושר" ושלום שארף, ביחד ולחוד, לשלם לאלימלך 385 אלף שקל בגין יתרת התמורה המגיעה לו.

בנוסף נפסקו לטובתו 20 אלף שקל כפיצוי מוסכם, כ-130 אלף שקל בגין הפרשי הצמדה וריבית, וכן 50 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

בסך הכול חויבו הנתבעים לשלם 585,695 שקל.