מכולות ברחבי הארץ מקבלות הצעות משופרסל שאי אפשר לסרב להן – הן משלמות להן בעבור "המוניטין של המכולת". רק כדי שיפנו את המקום ובמקומו תפתח שופרסל סניף של שופרסל אקספרס. בעלי המכולות קבלו סכומים שבעל מכולת צריך לעבוד שנים בשביל להרוויח אותם ... ובכך הפכו את שופרסל אקספרס לרשת המכולות הגדולה במדינה — עם 78 סניפים ומחזור הנושק לחצי מיליארד שקל בשנה.

כן, וזה יכול להיות וקורה גם במקומות וברחובות שכבר עובד סניף של שופרסל אקספרס.

נציגי שופרסל אומרים לבעל המכולת, או שתיקח מיליונים  ואם תרצה, תתחיל עסק חדש עם הכסף שקיבלת. או  אתה יכול להישאר כזכיין שלהם ולקבל משכורת.

למה  שופרסל מגלה נדיבות כל כך גדולה כלפי בעלי המרכולים?

כי היא מבצעת השתלטות שקטה על החנויות במרכזי הערים, מבלי שהיא צריכה לקבל את אישור הרגולטור — רשות התחרות.

חוק המזון מ–2014 שמטרתו לקדם את התחרות בענף, מחייב את שופרסל לקבל את אישור רשות התחרות לפתיחת חנות גדולה (עם שטח מכירה של יותר מ–250 מ"ר) באזור בו היא מחזיקה למעלה מ–30% מהמכירות.

בשופרסל מצאו דרך לעקוף את המכשולים — הם פותחים חנויות בשטח מכירה קטן יותר (שטח המחסן לדוגמה לא נכלל לפי החוק בשטח החנות) או באזורים בהם כביכול היא לא מחזיקה למעלה מ–30% מהמכירות.

השוק השכונתי נחשב לרותח ביותר בקמעונאות המזון בשנתיים־שלוש האחרונות. גם בעולם וגם בישראל קיימת מגמה של מעבר מקנייה פיזית בהיפרמרקטים גדולים, לביצוע קניות באונליין ובחנויות מתחת לבית.

היתרון הגדול בפורמט השכונתי הוא ברווחיות הגדולה יחסית שנובעת ממחירי המכירה הגבוהים. הלקוחות של הסופרמרקטים השכונתיים הם לרוב לקוחות שבויים — חלקם מבוגרים או כאלה שאינם יכולים להתנייד לסניפים המוזלים, המרוחקים יותר או סתם בשביל לחסוך זמן.

כשמדובר בנוחות, אז הרגישות למחיר מצד הצרכן קטנה יותר בסופר השכונתי.

שופרסל יודעת לקנות מאוד בזול בגלל כוח הקנייה העצום שלהם ולמכור יותר ביוקר בגלל שמדובר במכולת שכונתית.

וכך שיעור הרווחיות של שופרסל בסניפים השכונתיים שהיא מפעילה גבוה מאוד

מניע נוסף לכאורה של שופרסל להתרחבות המאסיבית בשכונות, הוא חסימת מתחרים. לא אחת שופרסל פותחת 2–3 סניפים באותו רחוב או אזור ביקוש.

כשמדובר בזכיין, הרווחים מתחלקים בין הזכיין לשופרסל, כששופרסל מקבלת את החלק הגדול — לעיתים 70% מהרווח לשופרסל ו–30% לזכיין המפעיל. הזכיין מחויב לבצע את רכישת המוצרים דרך שופרסל.

הזכיין לא משקיע כמעט כלום ובמקרה הכי גרוע הוא לא מרוויח. שופרסל היא זו שמשקיעה בהקמת הסניף ובתמורה מקבלת כניסה חלקה בלי חבלי לידה למיקום טוב כשיש לה כבר את הלקוחות ואת העובדים הקיימים של המכולת.

הם מציעים לבעלי מכולות סכומים גבוהים, לוקחים את הסניף, שוברים את הכל ובונים אותו מחדש מאפס. אחר כך הם שמים שם זכיין — ואז עוברים לסניף הבא.

המרוץ אחרי המרכולים השכונתיים –

שופרסל למעשה רק מכינה את עצמה להסתערות כוללת על המכולות –

חברת הדלק פז השלימה השנה את רכישת סופר יודה ב–170 מיליון שקל וכיום מפעילה במרכזי הערים 17 סניפי סופר יודה ו–17 סניפי יילו מרקט.

דור אלון — עם רשת AMPM שמונה למעלה מ–50 סניפים;.

רמי לוי שיווק השקמה עם 35 סניפים של רמי לוי בשכונה (כולל סופר קופיקס), ומיזם החנויות השכונתיות האוטונומיות Q, שפתח ביחד עם אבי כץ;

טיב טעם עם 19 סניפי טיב טעם בעיר; וחברת הדלק סונול שרכשה השנה את סיטי מרקט.

גם רשת ויקטורי הודיעה כי תפתח רשת חנויות שכונתית שתמנה עשרות סניפים בשם "ויקטורי בסיטי".

לא אלו בלבד אלא שעתה גם מרחפת הגעתה האפשרית לישראל של סבן אלבן — שאלקטרה במגעים להביאה לישראל לאחר שכבר שמה דריכת רגל ראשונה בתחום, כשרכשה לאחרונה את השליטה ביינות ביתן.

משופרסל נמסר:

"החברה אינה מתייחסת לנתונים מסחריים והיא פועלת על פי חוק".