הפרשה שמעלה סימני שאלה: האם ראש השב״כ באמת מוגן מהסערה?
07.02.26 / 08:37
הגשת כתב האישום נגד בצלאל זיני, המואשם בהברחת סיגריות לרצועת עזה, הציתה סערה ציבורית וקריאות להתפטרות אחיו, דוד זיני, המכהן כראש שירות הביטחון הכללי. ואולם, גורמים המעורים בעבודת ועדת גרוניס למינויי בכירים מבהירים: ראש השב״כ אינו מחויב לעזוב את תפקידו, שכן אין כל קשר בינו לבין המעשים המיוחסים לאחיו.
למרות הטענות הציבוריות, בוועדה שאישרה את מינויו של זיני מדגישים כי האחריות הפלילית והציבורית בפרשה מוטלת על בצלאל זיני בלבד, ואין מקום להשליך ממנה על כהונתו של ראש השב״כ. לדבריהם, אין כל בסיס משפטי או נורמטיבי לדרישה להתפטרות.
האזהרה שניתנה לדוד זיני במסגרת חוות הדעת של ועדת גרוניס ולפיה יידרש להתפטר אם קרוב משפחתו יהיה מעורב ב״מעשים קיצוניים״ כלל אינה מתייחסת לאחיו בצלאל. למעשה, סעיף 14 בדוח הוועדה נכתב עוד בטרם החלה החקירה נגד בצלאל זיני, ולכן לא ייתכן כי עסק בפרשה הנוכחית.
על פי גורמים הבקיאים בפרטים, הסעיף המדובר מתייחס לאחד מבניו של זיני, אשר שמו הופיע בעבר במאגרי המידע של שירות הביטחון הכללי כעבריין פוטנציאלי, בשל פעילותו כנער גבעות ביהודה ושומרון.
בוועדה צוין כי לא נמצא פגם בטוהר המידות של זיני עצמו, אולם הודגש כי במקרה שבו ראש השירות יימצא בניגוד עניינים חמור ובפרט אם מדובר במעשים קיצוניים של קרוב משפחה יהיה עליו לשקול את המשך כהונתו.
עצם הכללת סעיף זה בדוח נחשבת חריגה וחסרת תקדים, ויש הטוענים כי נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס, שעמד בראש הוועדה, ביקש להניח בכך מנגנון זהירות עתידי.
עם זאת, מאז הגשת כתב האישום נגד בצלאל זיני נמנעו גרוניס ויתר חברי הוועדה מלהתייחס לפרשה, שכן הוועדה אינה נוהגת לעסוק בדיעבד במינויים שכבר אושרו.
למרות האפשרות התיאורטית שהנושא יגיע לפתחה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרבמיארה, ההערכה הרווחת היא כי לא תידרש התערבות מצידה. זאת, מאחר שהמעשים המיוחסים לבצלאל זיני אינם עונים להגדרת “מעשים קיצוניים” בהקשר של ניגוד עניינים, ומאחר שאין כל מעורבות של ראש השב״כ עצמו בפרשה.
עם זאת, יש מי שסבורים כי אף שאין להטיל על דוד זיני אחריות למעשיו של אחיו, מצופה ממנו להתייחס פומבית לחומרת החשדות.
בכתב האישום נכתב כי המעשים המיוחסים לבצלאל זיני בוצעו תוך מודעות לכך שהם עלולים לסייע לארגון חמאס במלחמתו נגד ישראל קביעה שמחדדת את הרגישות הציבורית סביב הפרשה.
