הערב זאת הייתה יריקה במעבר חצייה - השאלה היא מה יהיה מחר
מקרה חריג הערב באשדוד: ילדה כבת 10 הסתובבה לעבר בחור חרדי שחצה מולה ברחוב באשדוד וירקה לעברו. עמדתי ברכב מטרים משם וצפיתי במחזה שהותיר אותי המום. לא משנה מאיזה צד מגיעה השנאה – כשילדים מתחילים לבטא אותה ברחוב, כולנו צריכים להיות מודאגים. די לשנאת אחים
נתקלתי הערב במקרה שהשאיר אותי פשוט המום.
עמדתי עם הרכב לפני מעבר חצייה באשדוד, בין רובע ז׳ לרובע ו׳, והמתנתי להולכי הרגל שיעברו. מצד אחד חצה בחור חרדי, ומהצד השני אמא עם עגלת תינוק ולצדה כמה ילדים.
הם חלפו זה על פני אלה, ואז, פתאום, אחת הילדות, שנראתה כבת 10, הסתובבה לעבר הבחור החרדי שכבר עבר אותם - וירקה לעברו.
הסתכלתי ולא האמנתי.
אבל אולי מה שזעזע אותי אפילו יותר היה מה שקרה מיד אחר כך: כלום. האמא המשיכה בדרכה, לפחות ממה שיכולתי לראות מהמקום שבו עמדתי, כאילו לא התרחש דבר.
אני לא יודע מה הילדה הזאת שמעה בבית, בבית הספר, ברשתות או במקום אחר. אני גם לא יודע מה גרם לה לעשות את זה. ולכן אני לא רוצה לשפוט משפחה שלמה על סמך כמה שניות שראיתי.
אבל דבר אחד אני כן יודע: כשילדה בת 10 רואה אדם חרדי ברחוב ומגיבה כלפיו ביריקה - משהו אצלנו כחברה השתבש.
וכן, ברור לי לחלוטין ששנאה, קללות והתנהגות מכוערת קיימות גם בכיוון ההפוך. אין ציבור שחף מקיצוניים ומאנשים שמתנהגים בצורה מבישה. אבל זאת בדיוק הנקודה: אנחנו חייבים להפסיק להצדיק שנאה אחת באמצעות שנאה אחרת.
דווקא באשדוד, עיר שבה חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים חיים אלה לצד אלה, המראה הזה היה קשה במיוחד. יש בינינו מחלוקות, לפעמים קשות מאוד, אבל בסופו של דבר אנחנו שכנים. נפגשים באותם רחובות, באותן חנויות, באותם פארקים ובאותם מעברי חצייה.
מותר להתווכח. מותר לכעוס. מותר להתנגד לאורח חיים, לעמדה או למדיניות.
אבל אסור לנו לגדל דור של ילדים ששונאים בני אדם בגלל הכיפה שעל הראש שלהם, הבגדים שהם לובשים או הקבוצה שאליה הם משתייכים.
אם אנחנו המבוגרים לא נעצור את השיח הרעיל הזה, הילדים שלנו יספגו אותו - ויוציאו אותו החוצה.
הערב זאת הייתה יריקה במעבר חצייה. השאלה היא מה יהיה מחר.
די לשנאת אחים. אנחנו יכולים להיות שונים מאוד - ועדיין לזכור שאנחנו בני אדם.
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
