רפאל אטדגי, כותב שטרות גט בבית הדין הרבני, תושב העיר, נפטר ביום שבת האחרון לאחר מאבק ממושך במחלת הקורונה. בתחילה הוא אושפז במחלקת הקורונה באסותא אשדוד ולאחר כ-3 שבועות הוחלט להעבירו למחלקה אחרת בבית החולים, שם מצבו הידרדר, הוא הורדם והונשם וביום שבת האחרון, כאמור, תש כוחו ואטדגי בן ה-70 השיב נשמתו לבורא.

"כל-כך היינו בטוחים שהוא ייצא מזה" – אומרת בכאב בתאל נכדתו. "סבא היה פעיל וצלול והקורונה פשוט גמרה אותו. דווקא כשהוא יצא ממחלקת הקורונה המצב שלו החל להידרדר עוד יותר. הרופאים טענו שהקורונה התישה אותו וגרמה לבעיות בתפקוד הלב שלו".

"זו הייתה חתיכת סתירה לפנים" – היא מוסיפה. "סבא היה כמו אבא בשבילי. כל דבר שהייתי צריכה הוא היה שם, נתן ועזר. התארסתי לאחרונה וסגרנו את הכול כמה שיותר מהר כדי שהוא גם יהי שם. לצערי לא זכיתי להביא לו נינים. זה היה החלום שלו".

לדבריה, כואבת עוד יותר המחשבה על הבדידות שסבא רפאל ז"ל חווה במחלקת הקורונה ללא ביקורים של קרובים. "במשך שלושה שבועות הוא היה כלוא בבדידות נוראית" – היא מספרת, "אפילו שיחות וידאו הוא כבר לא רצה לעשות עם המשפחה. הוא אמר לנו "זרקתם אותי פה וברחתם". הוא איבד אמון במשפחתו ובכלל שיוציאו אותו משם".

לטעמה של בתאל על מקבלי ההחלטות לשנות את הנהלים ולאפשר ביקורים תחת הנחיות ברורות. "לא ייתכן שחולה קורונה שמאושפז בבית חולים לא זוכה לביקורים יום יומיים מהמשפחה הגרעינית שלו" - היא אומרת. "אם מותר לרופאים ואחיות להיכנס עם בגדי מיגון ומותר לבן משפחה אחד פעם בשבוע להיכנס בבגדי מיגון, אז למה לא כל יום?"

"לא הייתי רוצה לשמוע על עוד חולים שמתו, מי יודע אם לא מהקורונה אז מהבדידות" - היא מוסיפה. "הם צריכים לזכות ליותר ביקורים. אפשר לקבוע למשל שבן משפחה אחד קבוע יכנס אליו, רק הוא, אבל באופן יום יומי, עם מיגון ומה שצריך. מה הבעיה כאן? למה לגזור עליהם מוות אכזרי שכזה, הקורונה לא מספיק אכזרית?"