צער גדול הצהריים (ב') בבית העלמין באשדוד, עת יצא מסע הלווייתו של הצלם אלי עוליאל ז"ל, תושב העיר שנפטר לאחר חודשים ארוכים של מאבק בנגיף הקורונה. את אולם ההספדים מילאו מאות רבות של אנשים ובהם בני משפחה וחברים שהגיעו לחלוק כבוד ליקירם שנפטר בטרם עת.

שי אחיו ספד לו בכאב: "אחי. הלב שלי. הלב של הבית שלנו, אין כמוך בעולם. קודם כל אני מבקש ממך סליחה, מחילה וכפרה בשמי, בשם אמא, בשם אבא ובשם חיים מאיר, שלא התנהגנו אליך בכבוד מספיק ללב הטוב שלך. אליהו, אני אוהב אותך אחי".

כמסר לנוכחים הוסיף שי: "אל תחפשו לעשות - לא סגולות ולא שום דבר, פשוט תאהבו אחד את השני - זה מה שאליהו שלנו היה רוצה - "ואהבת לרעך כמוך". אליהו אני אוהב אותך אחי היקר, כל הענווה, החסד והתורה שהחזקת, השמחה שלך שיעמוד לך בשמיים".

אחיו הקטן חיים מאיר ספד לו בכאב: 

"אלי אחי היקר,

אף אחד לא הכיר אותך כמוני. תמיד דאגת לי כאילו אני הבן שלך. לא היה אכפת לך מה היו אומרים. היית לוקח אותי איתך לכל מקום...גם במחלוקות מעולם לא בחרת צד, אהבת את כולם...אתמול הלכתי לישון בתקווה להתעורר ושיהיה נס ותקום מזה. אני לא מעכל שאתה לא פה.

אתה חינכת וגידלת אותי, אף אחד לא דאג לי כמוך. תמיד אהבת את כולם, דאגת למשפחה. היית נותן בסתר לכולם. כשלאנשים לא היה איך לטוס לאומן נתת להם כסף, העיקר שיבואו, העיקר שיחזרו בתשובה. לא היה אכפת לך אם יחזירו או לא, מעולם לא ביקשת חזרה. אני אוהב אותך אחי אני לא מסוגל להיות בלעדיך".

דודתו ספדה לו:

"אלי שלנו,

מה כותבים כשהלב ממאן להאמין. איפה מתחילים?

בגרון חנוק ועיניים בוכות כולנו התכנסנו כאן לכבודך, ללוותך בדרכך האחרונה.

אלי, אחיין יקר שלי, ילד שכולו לב אחד גדול, צנוע, עניו, מלא בנתינה וחסד ודאגה ובאהבה לזולת, דרך ארץ, התחשבות, חמלה – היו רק חלק מהמאפיינים הרבים שלך. תמיד דאגת למשפחתך ולאהובתך דניאלה.

בשלושה וחצי החודשים האחרונים ליווינו אותך במחלה השתלטנית שכרסמה בך. ניסית כל הזמן לא לאבד תקווה ולהילחם עד הרגע האחרון, כשהיינו באים אליך אתה הייתה מסב בנו תקווה עם ההומור שכל כך אפיין אותך.

גם ברגעים קשים היית מחייך אלינו, קורץ ומחמיא לנו – 'אמא איזו יפה את', אתי את נראית טוב', אפילו למנקה בטיפול נמרץ היית אומר 'בוקר טוב', לאח היית אומר – 'אחי מה איתך?'...ובלי סוף מודה על הדאגה והאכפתיות שלנו.

ואם היו ימים בהם לא היו לך אנרגיות והרגשת רע, היית תמיד דואג למחרת לבקש סליחה. חברתך דניאלה היקרה לא משה ממיטתך גם כשהיית מדבק...מסירות, אכפתיות ואהבה רבה אליך...דניאלה היקרה הפכת להיות חלק מאיתנו, אנחנו מחבקים אותך. הדרך שלכם אמנם נגדעה, אבל נמשיך לדאוג לך ולהיות בשבילך.

ליאת, שי וחיים מאיר היקרים שלנו...שהקדוש ברוך הוא ייתן לכם כח לחיות עם החוסר הגדול של אלי. אילנה ודני היקרים, אתם הורים מהסוג היוצא דופן. 24 שעות ביממה הייתם ליד דניאל היקר, מסורים, תומכים, מלאי תקווה...לא ויתרתם, נלחמתם עד הרגע האחרון, ואלי הרגיש אתכם עד נשמותיו האחרונות וגם כעת הוא מביט אלינו ורואה משפחה מלוכדת, חזקה, עוטפת ואוהבת.

אלי, אחרי מאבק עיקש וכל כך ארוך שלך, שבו ידעת עליות ומורדות, ולא ויתרת, אנחנו נפרדים ממך בראש חודש שבט. נוח על משכבך בשלום אחייני היקר, אנחנו כבר מרגישים בחסרונך והחוסר הזה ילך ויגדל".

בין ההספדים נשמעו גם מילות פרידה מרב העיר, הרב חיים פינטו שנבצר ממנו מלהגיע להלוויה. את הדברים נשא הרב בוגנים, המזכיר של הרב פינטו:

"אליהו רחמים, איש של נתינה, של חסד, של אהבה לזולת. הגמרא אומרת - 3 דברים נמצאים באומה הישראלית - רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים - כל אלו היו בך אליהו. 

אתה אליהו - המלאך גבריאל של דורנו - בזכותך הקדוש ברוך הוא הגן על הדור. הגמילות חסדים היה עסק פרטי שלך. אם אדם יקר כזה נלקח מאיתנו, כולנו חייבים להתעורר. כל אחד ימצא את הדרך לתקן בגמילות חסדים ולהשלים את חסרונו של אליהו מאיתנו. 

רבי דניאל ידיד נפשי והצדקת אילנה, הייתם מסורים במשך כמה חודשים יומם ולילה לבן היקר שלכם. אני מכיר אתכם אישית הרבה שנים ואני יודע את האהבה הגדולה שיש לכם לבורא עולם. אין לי ספק ואני יודע שתמצאו את הדרך להאמין בבורא עולם על 'השריפה אשר שרף השם', בהילקח הבן היקר שלכם אליהו רחמים". 

יהי זכרו ברוך