הסחורות מהעולם, מגיעות לישראל במכולות המכולה לא אמורה בפועל להיפתח עד שהיא מגיעה ללקוח, כל האמון בטיפול בה מבוסס על הצהרה כתובה של היבואן לסוכן האונייה, כולל הצהרה על שווי הסחורה שעליה שילם.

סוכן האונייה משחרר ליבואן את המכולה, שעוברת לטיפול עמיל המכס (חברה פרטית שמקבלת את שכרה מהיבואן ומטפלת עבורו בתשלום מול רשות המיסים של הסחורה, לפי המחיר שהצהיר היבואן).

למשל אם הסחורה שווה מיליון שקל והיבואן מצהיר שיש לו סחורה בשווי מאה אלף שקל, הרי שהחיסכון הכספי ליבואן הוא משמעותי (תלוי בסוג הסחורה). יש להניח שיבואנים רבים חוסכים בקטנה ולא מגזימים וכך גם כמעט בלתי אפשרי לתפוס אותם, אבל כל הקטנות האלו מצטברות להון עצום שיורד מקופת המדינה.

אחרי שהמס שולם, רוב המכולות יוצאות משער הנמל לעולם החופשי כשכאמור הן לא עוברות בדיקה פיזית.

הסיבה שלא נערכת בדיקה לכל מכולה היא כי - אי אפשר לבדוק את כל המכולות. מדובר ב3 מיליון מכולות שעוברות בשנה בנמלי ישראל.

הפיקוח העיקרי נעשה באמצעות השיקוף שהמכולות עוברות בדרכן ללקוחות, שם ניתן לזהות את המוצרים אבל יותר קשה לאימוד את הכמויות, או את המחיר או את ההבדל בין מותגי יוקרה לבגדים זולים, מי שלא יגזים, לא ייתפס.

ארגוני הפשע עושים קופות שמנות יותר כשמייבאים לישראל – סמים, נשק, או מוצרים שהמס עליהם בישראל גבוה (כגון מוצרי טבק) ומכאן הרווח על ההעלמה כזו הוא עצום - שווי של מיליונים לכל מכולה כי בארגוני הפשע לא מתעסקים בכסף קטן.

כך למשל רק לפני מספר חודשים נתפסו למעלה מרבע טון קוקאין טהור בשווי מוערך של יותר מ-100 מיליון שקלים עם הגעתו לישראל במסווה של משלוח גרגרי חומוס. במקרה הזה היה מידע מודיעני מוקדם שהביא למעקב אחרי המכולה עוד לפני שהגיעה לנמל.מכאן שמשתפי הפעולה עימם כבר זוכים לקבל סכומים במאות אלפי שקלים, כדי שיעצמו עין.

כך גם שאר הבדיקות המדגמיות הפיזיות בשער הנמל, נערכות בדרך כלל בגלל מידע מודיעני או חשד שעולה מהשיקוף.

אז מי שאחראי לבדוק הוא הבודק בשער מטעם המכס והכוח שלו הוא עצום, כל תפיסה משמעותית שלו, יכולה לעלות ליבואן מיליונים. כל מכולה שנתפסת בקלקלתה, מוחרמת.

על פי שיחות שטח של אשדוד נט עם בעלי ניסיון בעניין, בודק שמעלים עין, מקבל על כל מכולה כ15000 – 20000 אלף שקל בממוצע. מדובר בשכיר שחי על משכורת לא גבוהה, לרוב עם נטל של משכנתא. הפיתוי לסייע ליבואן "רק לחסוך כסף", הוא גדול. יש שלא יודעים שהם עוצמים עין להברחות משמעותיות יותר של ארגוני פשע ויש שלא רוצים לדעת.

את הראשים, המוחות והיזמים, קשה מאוד לתפוס, הם נעזרים לרוב ב"קופים", אנשים שחייבים כסף מהימורים, לשוק האפור, נרקומנים או אחרים שאפשר לפתוח על השם שלהם חברה ודרכה להבריח לישראל מכל הבא ליד מבלי שהם ידברו או ידעו מי הבוס הגדול שמפעיל אותם.

כל שצריך הוא קוף שירשם כיבואן, סוכן ובודק מושחת שכבר אין לו דרך חזרה מהפעם הראשונה שהוא הסכים להעלים עין.

מקור חולשה נוסף בשרשרת הם גם הסגרים שנועלים את המכולות. שהם האלמנט האבטחתי הסטנדרטי היחיד בעולם המכולות— פיסת מתכת קלה לזיוף, שיעילותה במניעת או בגילוי של גניבות היא אפסית.

המקורבים לעולם העלמות בנמל אשדוד מספרים שמדובר במלכודת דבש שמפתה אזרחים נורמטיביים לנצל את הפירצה ואת הכסף הקל אבל הגדול, שמתגלגל עם סיכויי תפיסה נמוכים מאוד ביחס לפשעים אחרים.

אם במכס לא יעשו שינוי משמעותי בהליך הבדיקה, ההברחות ימשיכו לחגוג בנמל.

עבריינים אולי יורידו ראש לאחר תפיסה, אבל יחזרו לפירצה בנמל - שתמשיך לקרוא לגנב