עפ"י דיווח ואנליזת מומחים מעיתון הניו יורק טיימס, כוחותיה הצבאיים של איראן השתכללו ונחשבים לאחד מהגדולים במזרח התיכון עם 580,000 אנשי שירות פעילים לפחות וכ-200,000 אנשי מילואים.

אולם, מלחמה בין ישראל לאיראן, היא מן הסתם מלחמה של חילות אוויר וטילים ולכן גודל הצבא פחות רלוונטי. שאר החילות לא יהיו מעורבות במלחמה מסוג זה, עקב המרחק הגדול ביניהם. גם אם צוללות יכנסו למשחק, הרי שהם ישתמשו בטילי העומדים לרשות הצבא שלנו.

אם כך בואו נערוך השוואה רק בין הכוח האווירי והטילים של הצבאות.

חיל האוויר האיראני

בזכות הסנקציות הבינלאומיות שהוטלו על איראן, חיל האוויר העומד לרשותה, אינו נחשב למתקדם במיוחד, להפך.

לפי המכון הבינלאומי ללימודים אסטרטגיים בלונדון (IISS),  לחיל האוויר האיראני יש רק כמה עשרות מטוסי תקיפה פעילים, כולל מטוסים רוסיים ודגמים אמריקניים מיושנים שנרכשו לפני המהפכה האיראנית של 1979.

לרשותה, טייסת של תשעה מטוסי קרב מסוג F-4 ו-F-5, טייסת אחת של מטוסי סוחוי-24 מתוצרת רוסיה, וכמה מטוסי מיג-29, F-7 ו-F-14.

לפי הצהרת מפקד חיל האוויר של משמרות המהפכה, אמיר עלי חאג'יזדה, ניתן ללמוד כי איראן תלויה לחלוטין במטוסי הסוחוי-24 שלהם שפותחו לראשונה בשנות ה-60, מה שמראה על חולשתו המשמעותית של חיל האוויר שלה אל מול חיל האוויר הישראלי.

חיל האוויר הישראלי

לישראל לעומת איראן, יש חיל אוויר מהמתקדמים בעולם, שמשופע בציוד אמריקני, עם מאות מטוסי קרב רב-תכליתיים מסוג F-15, F-16 ו-F-35 וגם משופע בטייסים הטובים בעולם, ללא כל ספק.

לחיל האוויר יש מטוסי בואינג 707 שהוסבו לתדלוק אווירי שיכול לאפשר למטוסי הקרב להגיע לאיראן לגיחות מדויקות, מה שאין יכולת כזו למטוסים איראניים.

חיל האוויר הישראלי הדגים את יכולתו לפגוע במטרות ארוכות טווח בחודש שעבר, כאשר מטוסי הקרב הישראליים תקפו מטרות ליד נמל חודיידה בתימן, בתגובה למתקפת הכטב"ם של החות'ים בתל אביב.

הטילים ומערכת ההגנה האווירית של איראן

הכוח העיקרי של איראן הוא במטוסים ללא טייס שמתוכננים לטוס אל תוך מטרות ולהתפוצץ (כטב"מים מתאבדים) ובכמה אלפי טילי קרקע-קרקע, טילים בליסטיים, שחלקם נושאים ראשי קרב במשקל חצי טון וחלקם מסוגלים להגיע לישראל ולגרום לנזק, אם לא ייורטו ע"י מערכות ההגנה הישראליות.

לאיראן יש את טיל החוראמשאהר שמתבסס על הטיל הצפון־קוריאני "הוואסונג־10", זאת בזכות שיתוף־הפעולה ההדוק שלהם צפון קוריאה.

הטילים ארוכי הטווח, הם הגאווה האיראנית ואיתם ורק איתם, יהיה על צה"ל בסיוע אמריקאי, להתמודד.

במשך עשרות שנים ביססה איראן את האסטרטגיה הצבאית שלה על הרתעה, והתרכזה בפיתוח טילים ארוכי טווח מדויקים, בכטב"מים ובהגנה אווירית. בשנים האחרונות ריכזה איראן מספר גדול של כטב"מים בעלי טווח של 2,000–2,500 ק"מ שביכולתם לטוס בגובה נמוך ולחמוק מגילוי על ידי מכ"ם.

בהגנה, איראן מסתמכת על תערובת של מערכות טילי קרקע-אוויר ומערכות הגנה אווירית רוסיות ומתוצרת מקומית.

טהרן קיבלה משלוחים של מערכת הנ"מ S-300 מרוסיה בשנת 2016, שהן מערכות טילי קרקע-אוויר ארוכות טווח המסוגלות להתמודד עם מספר מטרות בו-זמנית, כולל מטוסים וטילים בליסטיים.

לאיראן יש גם את פלטפורמת טילי הקרקע-אוויר "באוור-373" מתוצרת מקומית, וכן את מערכות ההגנה "סיאד" ו"ראד".

הטילים ומערכת ההגנה האווירית של ישראל

ישראל לעומת איראן, היא חלוצה בטכנולוגיית המל"טים. יש לנו כטמ"מים מסוג "הרון", המסוגלים לטוס למשך יותר מ-30 שעות, מספיק למבצעים מרוחקים.

לישראל יש את טיל יריחו שיא פיתחה החל משנות ה-60. לפי פרסומים זרים הדגם הנוכחי הוא יריחו 3, טיל בליסטי בין-יבשתי עם טווח של אלפי קילומטרים ויכולת לשאת ראש קרב גרעיני. ישראל מעולם לא פרסמה נתונים של טילי היריחו, אולם בעולם טוענים שכיום כבר מפתחים בארץ את יריחו 4. לפי ההערכות, מטרתם העיקרית של הטילים היא הרתעה אסטרטגית.

התעשייה האווירית ורפאל חשפו בשנים האחרונות שני טילים חכמים וקטלניים שיכולים לשמש את חיל האוויר בתקיפה באיראן- טיל רוקס שפותח ע"י רפאל וטיל הראמפייג', שנוצר בשיתוף פעולהבין התעשייה האווירית ואלביט. כן לישראל יש את טיל "פופאי", שהוא כבד וארוך טווח בעל הנחיה מתקדמת ויכול לצאת גם בהפתעה, מתוך צוללות. 

חיל האוויר מחזיק גם בטיל שיוט מונחה אוויר-קרקע וקרקע-קרקע ארוכי טווח בשם "דלילה", שהוא טיל שיוט מתוחכם אשר פותח במדינת ישראל. במשך שנים רבות היתה "דלילה" מסווגת כאחד הסודות הגדולים של מערכת הבטחון בכלל וחיל-האוויר בפרט.

ובנוסף, יש לישראל טיל שהיא עדין לא חשפה מעולם, אותו היא שומרת כגורם הפתעה במלחמה שלא תבוא.

מערכת ההגנה אווירית של ישראל היא ככל הנראה הטובה בעולם – מערכת הגנה רב-שכבתית שפותחה בעזרת ארה"ב לאחר מלחמת המפרץ ב-1991 ומספקת לישראל מספר אפשרויות נוספות להפלת כטב"מים וטילים איראניים ארוכי טווח, ולכן היא נחשבת למתקדמת יותר מזו שמחזיקה טהרן.

המערכת בגובה הרב ביותר היא חץ 3, המיירטת טילים בליסטיים בחלל.

דגם מוקדם יותר, חץ 2, פועל בגבהים נמוכים יותר.

קלע דוד בטווח הבינוני מתמודד עם טילים בליסטיים וטילי שיוט, בעוד שכיפת ברזל לטווח קצר מתמודדת עם סוגי הרקטות ופצצות המרגמה המשמשות את חמאס וחיזבאללה הנתמכים על-ידי איראן - אך יכולה, באופן תיאורטי, לירות גם על כל טיל חזק יותר שהוחמץ על-ידי חץ או קלע דוד.

המערכות הישראליות מתוכננות להיות מחוברות למיירטים אמריקניים מקבילים שנמצאים בסביבה.

יש להניח שבאיראן מודעים היטב ליכולות שיש לישאל, אך אולי לא מבינים מספיק את חולשת הציוד האווירי שלהם שלא עמד במבחנים שנים רבות. במידה ותפתח מלחמה, יש להניח שחיל האוור האיראני יושמד יחסית מהר, ע"י הטייסים הישראלים.

אולם יש לזכור שבמלחמה מול איראן, היא לא תהיה לבד, אליה יצטרפו החיזבאלה והחותים מתימן ואולי גם הסורים, אך בספק רב כשלרשותם אותם הטילים שיש לאיראן.
לעומת זאת, במקרה של מתקפה כוללת נגד ישראל, מי שיעמדו לצד ישראל, יהיו האמריקאים, האנגלים וגם הצרפתיים, שיתנו כתף בהגנה ובהתקפה עם ציוד מתקדם הרבה יותר.

זה לא יהי טיול, אבל בהחלט ידה של ישראל תהיה על העליונה