מניתוח מסעות הפרסום של המתמודדים לראשות העיר באשדוד, נראה שהם עצמם עדיין לא הבינו שהשאלה הנשאלת היא – לא מי ינצח את ראש העיר יחיאל לסרי, אלא מי יעלה מולו לסיבוב שני.

הלן גלבר, שמעון כצנלסון, אלי לחמני, ברק סרי, אלי נכט וחנוך דרך ארליך חשבו שהם מתמודדים מול ראש העיר, אבל בעצם הם מתמודדים האחד מול השני – השאלה היא מי מהם יזכה להגיע רק לכ-20 אחוז מהקלות שיביאו אותו לסיבוב שני. כן כ-20% זה כל מה שהם צריכים בקונסטלציה הנוכחית.

אולם הקולות שיביאו אותם לסיבוב שני לא נמצאים אצל ראש העיר, הם נמצאים בין השישיה - האחד מול השני ובמתלבטים ביניהם (סה"כ 75% שיחליטו מי מהם יותר מתאים).

לפי כל הסקרים לראש העיר, יחיאל לסרי, יש כ-25 אחוז מצביעים מוצקים,  כלומר רק עם חלק קטן מהמתלבטים (אפילו פחות מחלקו היחסי) סביר להניח שלפחות 30% מהקולות ימשיכו איתו עד רגע ההצבעה בקלפי. מדובר בקולות קשיחים ונאמנים שיהיה קשה להעבירם ממנו למועמד אחר ולכן הוא יעלה לסיבוב שני והשאלה מי ייצטרף אליו. מאידך, הסקרים מראים שוב ושוב כי ישנם כ-30% שלא החליטו ועוד 40 - 45 אחוז שמסתובבים בין המתמודדים עצמם במעין חניה זמנית. אלו הקולות שהכי זמינים להובלה למי שיגיע אליהם ויגע בהם, וכל קול לאחד הוא על חשבון המתחרה הישיר מולו.

כלומר, הקולות שחסרים לגלבר לעלות לסיבוב שני נמצאים אצל ברק סרי והקולות שחסרים לסרי, נמצאים אצל לחמני וכך הקולות החסרים לאלי נכט יושבים אצל כצנלסון ושל דרך ארליך שוכבים גם וגם.

מה קרה ללחמני?

לפני שהחלו הקמפיינים, היה נראה שלחמני הוא המועמד בעל הפוטנציאל הגבוה ביותר לעלות לסיבוב שני, ומשם עם סיכוי טוב לנצח - אם רק היה מצליח לשמור על ה-24.5% שהוא קיבל בבחירות הקודמות, אך על פי הסקרים לחמני מאבד גובה מיום ליום לטובת גלבר וסרי.

הקמפיין של לחמני עם סרטוני הטיקטוק לא עוברים את הציבור ובטח לא מחזירים לו את ה-20 אחוז שהוא איבד לטובת גלבר וסרי.

כדי שהוא יעלה לסיבוב השני הוא צריך קודם כל ולפני הכול להחזיר את הקולות שכבר היו שלו. אם הוא יוותר על הקולות הנוטשים ולא יפעל כדי למשוך אותם חזרה אליו, הוא יגלה שאין לו מאיפה להשלים את החסר ל-20%, הם לא יגיעו אליו לבד ובטח לא מסרטונים על באמפרים.

השקט של כצנלסון:

לפני שהחל המירוץ היה ברור שכצנלסון הוא פקטור המשמעותי ביותר בזכות 25% שקיבל בבחירות הקודמות, אם רק היה יודע להביא אותם שוב, הרי שהוא היה עולה לסיבוב שני.

אבל מסתבר שכצנלסון בסקרים איבד הרבה קולות בדרך, במקביל קמפיין הבחירות שלו עדיין לא החל. אלי נכט וגם חנוך דרך ארליך, שהיה המספר 2 שלו,  נוגסים לו קולות בביסים משמעותיים. אבל כצנלסון לא ממש החל את הקמפיין שלו ולא ברור למה.

כל מה שכצנלסון צריך עתה לעשות, במקום לחפש קולות במקומות שכוחי אל, הוא להחזיר את הקולות שאבדו לו בדרך. 

גלבר ונכט התחילו להבין מה שהאחרים עדיין לא

לפי המסרים שעולים מהקמפיינים נראה שהיחידים שהבינו, יחסית, לאן נושבת הרוח והיכן קולות הניצחון שלהם הם הלן גלבר ואלי נכט.

גלבר – בימים האחרונים פועלת חכם שהקולות הפוטנציאלים שלה לא יזלגו לסרי ולחמני.

אלי נכט פועל לשתות את הקולות של כצנלסון וגם את החילוניים המתלבטים ואלו החוששים מהשתלטות דתית על העיר.

למה הם לא מתאחדים?

אתם שואלים למה שהם לא יתאחדו, והתשובה היא: אין סרט ולא יהיה כזה – הם במירוץ על הכתר. הם עמלו והשקיעו את מיטב שנות חייהם, כספם ואת הזמן עם המשפחה כדי שיומלכו בסופו של דבר לראשות העיר אשדוד, ולא כדי להמליך אחרים. בטח לא כאלו שהם לא כל כך מעריכים בלשון ההמעטה.

גלבר לחמני וסרי, שנלחמים פחות או יותר על אותם הקולות, הם עולמות שונים לחלוטין. לגלבר אין הערכה לסרי ולחמני לא אוהב את התלות של סרי בש"ס ובגורמים אחרים. לחמני גם לעולם לא יסכים להיות מספר 2 של גלבר ולהפך, ואף אחד מהם בוודאי לא יסכים להתבטל בפני סרי. סרי עצמו גם אם ירצה לא יוכל להיות מספר 2 של מי מהם.

חיבור של כצנלסון ונכט עשוי היה להקפיץ אותם לעמדת סיבוב שני – אבל מי שמכיר את הדם הרע והלא מובן בין השניים, לא יהמר על מה שנראה כל כך מובן מאליו. נראה שהם ישקיעו בקולות הצפים ולא ביחסים שלהם.

דרך ארליך רק החל את הקמפיין שלו. אין לו עדיין קולות משלו כדי לעשות חיבורים ולא סקרים כדי לחבר אליו מנהיגים. דרך ארליך  יצטרך להמתין ולגלות מה האפקטיביות של הקמפיין ההכרות הורוד שהוא החל בו, האם הציבור בכלל נחשף אליו ברובו? ואם כן, האם הוא חדר לאי אלו לבבות ?! לאחר שיענה על השאלות הוא יוכל להתקדם. כעת זה לא הזמן הנכון שלו לחיבורים.