מני נולד בתל אביב, בנם הרביעי של יעקב וסוני ז"ל. חברי בארי מספרים כי ירש מאביו את אהבתו לספורט, לים ולאנשים, ותכונות אלו הפכו אותו לדמות מרכזית בקהילה. בגיל 13 הגיע לקיבוץ בעקבות אחותו שמואלה, התאהב במקום והשתלב בקבוצות הכדורגל – תחילה בנוער ובהמשך בבוגרים של הפועל בארי, שם שיחק כחלוץ והפך למלך השערים.

בגיל 18 התגייס לשריון ולקח חלק בקרבות החזית הצפונית במלחמת יום הכיפורים. לאחר שחרורו עבד כמציל בחוף ימית, ושם פגש את איילת – האישה שהפכה לבת זוגו. השניים עברו לתל אביב, שם עבד כמַציל, ונולדה בתם הבכורה, מור. לאחר זמן קצר חזרו לבארי, ושם נולדו ילדיהם גל ובר; בשנת 2005 אימצו את גוני.

בקיבוץ מילא מני תפקידים רבים במשק, אך ידוע במיוחד כ“מלך הבריכה” – מנהל הבריכה האהוב, שהוביל אותה במשך שנים רבות. "כוח העל שלו היה הקשר עם האנשים", סיפרו חברי בארי. "הוא היה אבא מסור וסבא אוהב, והנכדים היו מגיעים אליו ולסבתא איילת כמעט מדי יום – לשחק כדורגל, לקטוף פירות מהעצים או להתנדנד בנדנדה שבחצר".

מור, בתו, סיפרה לאחרונה על הקושי המתמשך ועל הציפייה המתישה לשובו:

"את ההלוויה שלו תכננתי כבר 70 פעם. הבנתי שאני צריכה לחכות שזה באמת יקרה. זו חזרה עצובה, אבל היא מסמנת את סיום הטרגדיה שפקדה אותנו. ההמתנה לדפיקה בדלת הייתה בלתי נסבלת. עכשיו לפחות נוכל להתחיל להשתקם. בתקופה האחרונה אתה מרגיש הכי קרוב והכי רחוק. אתה פועל ועושה, אבל אבלות ותנועה קדימה לא הולכים ביחד. היינו צריכים סוף – כדי שנוכל להתחיל לקום".

עם השבתו לקבורה של מני גודארד, נותרו בעזה שלושה חטופים חללים: רס"ל רן גואילי, דרור אור וסונטיסק רינתאלק.

קהילת קיבוץ בארי מחבקת את משפחת גודארד ברגע הקשה הזה, לאחר 769 ימי ציפייה ותקווה כמעט בלתי אפשרית.

עופר גיתאי, מנהל הקהילה, אמר:

"מור, גל, בר, גוני וכל בני המשפחה היקרים – אנו מקווים שכעת תוכלו למצוא מעט נחמה בכך שאבא הובא לקבורה באדמת בארי שאהב כל כך, לצד איילת ז"ל. מי ייתן ותמצאו שקט, ותתחילו להשתקם מאותה שבת שחורה שנמשכה עבורכם כמעט 800 ימים".

בבוקר מתקפת הטרור, הציתו המחבלים את ביתם של מני ואיילת. בני הזוג יצאו מהממ"ד כשמחבלים ארבו להם בחוץ. מני נרצח ונחטף לעזה; איילת הצליחה להימלט והסתתרה בין השיחים במשך שעות – אך לבסוף נמצאה ונרצחה.

יהי זכרו של מני גודארד ברוך.

מועד הלוויה יימסר בהמשך.

קיבוץ בארי ימשיך להיאבק להשבת שלושת החללים שנותרו בעזה, ומצפה בכאב ובתקווה להבאתו לקבורה של דרור אור ז"ל. רק כשכולם יוחזרו – יוכל תהליך השיקום האמיתי של בארי להתחיל.