בני הזוג, שהתחתנו בסוף שנות ה-90, חתמו על הסכם גירושין בשנת 2012 שבו נקבע כי זכויות הבעל בדירת המגורים יעברו לאישה. במסגרת ההסכם, הוא התחייב לעזוב את הדירה ולהימנע מהחזרתה אליה. אך למעשה, הבעל נשאר בדירה במשך השנים והפך את החיים של גרושתו לסיוט, תוך שהוא סוטר לה לעיתים קרובות, מאיים עליה ומכנה אותה ובתם "זונות". בנוסף, הוא התנהג באופן אלים כלפיה וכפה עליה לקיים איתו יחסי מין בעל כורחה, כשהיא טענה שלא הייתה לה אפשרות לסרב לו.

לאחר מספר פניות למשטרה שלא הובילו לתוצאה, הגישה האישה בינואר 2021 תביעה לבית המשפט לאכיפת הסכם הגירושין. היא טענה שהבעל אף התמרן את נכס הדירה, העמידה כספים להימורים ושיעבד את הדירה להחזר הלוואות.

בפסק הדין, השופטת ענת אלפסי ציינה את ההתנהגות המעוותת של הבעל, שלטענתה לא רק שדבק במעמדו הדומיננטי בדירה, אלא גם עשה שימוש באלימות פיזית ומילולית כלפי האישה. היא דחתה את טענת הבעל כי מדובר בהסכם למראית עין, והסבירה כי מדובר בהסכם מחייב בעל תוקף משפטי. עוד הוסיפה השופטת כי על אף חלוף השנים, האישה המשיכה במאמצים להעביר את הזכויות על הדירה אל שמה, מתוך חשש לחייה ולחיי ילדיה.

בסופו של דבר, השופטת קיבלה את תביעת האישה במלואה, והורתה כי הדירה תירשם על שמה בלבד כפי שנקבע בהסכם הגירושין. היא אסרה על הבעל להיכנס לדירה והטילה עליו לשלם לה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל.