לאחר חודשים של דיונים, בדיקות, מסמכים ועדויות, קבעה השופטת הילה אוחיון-גליקסמן כי האם לא הרימה את נטל ההוכחה המוגבר הנדרש במקרים מסוג זה, ולכן הבקשה נדחתה, המגבלות שהוטלו על האב בוטלו – והאם חויבה בהוצאות משפט משמעותיות.

מה נטען בבקשה – ומה קרה בתחילת הפרשה?

לפי פסק הדין, האם הגישה את הבקשה בתחילת ספטמבר 2025. בסמוך לכך נפתחה גם חקירה במשטרה, והאב נעצר לזמן קצר ושוחרר בתנאים מגבילים, כולל הרחקה זמנית.

כבר בתחילת ההליך ניתן צו הגנה במעמד צד אחד (הליך מקובל במצבי חירום), ובהמשך התקיימו דיונים במעמד שני הצדדים. בשלב מסוים נקבעו גם שיחות וידאו יומיות קצרות בין האב לקטינה, ובהמשך נקבעו מפגשים מצומצמים בפיקוח בן משפחה.

נקודות המפתח שהובילו להכרעה

השופטת הדגישה כי החוק למניעת אלימות במשפחה נועד לתת מענה מהיר ומוגבל בזמן למצבים של חשש מיידי, ולא להחליף הליכים רחבים יותר כמו קביעת זמני שהות, מסוגלות הורית או אבחונים – שנדונים בתיקים אחרים שמתנהלים במקביל.

עם זאת, בגלל שמדובר בקטינה, נקבע בפסק הדין כי בית המשפט חייב לנהוג בזהירות כפולה:
מצד אחד – להגן על הילדה בכל מחיר אם יש סכנה;
מצד שני – לוודא שאין מדובר בטענות שאינן מבוססות, שעלולות לפגוע בקשר בין הקטינה להורה.

בסופו של דבר, בית המשפט קבע שהראיות שהונחו בפניו לא עמדו ברף המוגבר. בין היתר צוין בפסק הדין כי:

• נמצאו סתירות ואי-דיוקים בגרסת האם, וחלקים מהותיים תוארו כ”גרסה כבושה” (דברים שעלו לראשונה בשלב מאוחר).

• האם נמנעה מהבאת עדויות מרכזיות שהיו בשליטתה (כמו מי שלפי הנטען שמעה מהקטינה פרטים משמעותיים).

• נקבע כי יש קושי ב”שרשרת הדיווח” (הדרך שבה המידע עבר בין בני משפחה), מה שמחייב זהירות רבה במשקל שניתן לדברים.

• הוצגו לבית המשפט מסמכים רפואיים שנבחנו, ונקבע כי לא נמצא בהם ממצא שמבסס את הטענה לפגיעה מינית.

• התקבלה הודעה מפרקליטות מחוז דרום כי התיק הפלילי נגד האב נגנז (23.2.2026) – נתון שהיווה אינדיקציה משמעותית נוספת בהחלטה.

• בנוסף, הוגשה חוות דעת של גורם מקצועי (הערכת סיכון), שקבעה כי רמת הסיכון המיני שנשקפת מהאב הוערכה כנמוכה, ובית המשפט לא מצא מקום לפסול את מסקנותיה.

ההחלטה: דחייה וביטול המגבלות

לאור מכלול השיקולים קבע בית המשפט כי לא הוכח שהאב ביצע עבירות מין בקטינה, ולכן אין עילה לצו הגנה.
כתוצאה מכך הורה בית המשפט על ביטול לאלתר של כל המגבלות שהוטלו על האב במסגרת ההליך, כולל דרישות פיקוח שנקבעו זמנית.

הוצאות משפט: 15 אלף ₪ + מע״מ

האב ביקש לחייב את האם בפיצוי ובהוצאות בטענה לשימוש לא ראוי בהליך. השופטת ציינה כי למרות שחובה לברר חשדות הנוגעים לקטינים בכובד ראש, במקרה הזה נמצא שהאם פעלה באופן שפגע באב ובקטינה – ובאיזון הכולל הוחלט לחייב את האם לשלם לאב הוצאות בסך 15,000 ₪ בתוספת מע״מ, בתוך 30 יום.

ומה הלאה?

בפסק הדין צוין כי קיימים הליכים נוספים תלויים ועומדים בין הצדדים בענייני הקטינה (תסקיר, זמני שהות ובקשות נלוות). כלומר: ההכרעה כאן היא רק לגבי צו ההגנה במסגרת החוק למניעת אלימות במשפחה – ולא סוף פסוק לסכסוך המשפחתי כולו.

למה זה סיפור חשוב לציבור?

זהו פסק דין שמחדד נקודה מרכזית: כשמעורבת קטינה – בית המשפט יבדוק כל טענה ברצינות, אבל כדי להרחיק הורה נדרש בסיס ראייתי חזק במיוחד, ולא תחושות או סימנים שאינם נתמכים בראיות אובייקטיביות.